פתח את הקריירה הקולנועית שלו בשיא - בימוי, כתיבה (מועמדת לאוסקר) ומשחק באחד הסרטים שהשפיעו מאוד על התרבות האמריקאית של תחילת שנות ה-70, "אדם בעקבות גורלו" (69). יחד עם פיטר פונדה הם יצרו סרט מסע על החלום האמריקאי לחופש ונתנו סרט פולחן לדור הפרחים. סרטים נוספים בהם שיחק: "ראסטי ג"יימס" (83) כאביו של מאט דילון, "ימים של תהילה" (86) עליו הועמד לאוסקר וגלובוס הזהב כשחקן משנה לצידם של ברברה הירשי וג"ין הקמן, "אלמנה שחורה" (86), "קטיפה כחולה" (86) של דיוויד לינץ" (ע"ע) שם הוא מושך לקצה הגבולות האנושיים את דמותו הסוטה כפרנק בות". לקראת סוף שנות ה-80 מתחילה תקופת בימוי חדשה אצל הופר, והוא מביים ומשחק במספר סרטים: "צבעים" (88) בו הוא לא משתתף, "המפגש" (89) מול ג"ודי פוסטר. סרטים נוספים כשחקן: "פאריס טראוט" (91), "נוסע עובר בטקסס" (92), "האחים סופר מריו" (93), "רומן על אמת" (93) כאביו של כריסטיאן סלייטר, תפקידו המפורסם ביותר בשנים האחרונות ב"ספיד" (94) כהאוורד פיין שמפוצץ את כולם, "עולם המים" (95) מול קווין קוסטנר. לסיכום העניין, הופר הוא האיד הרע של הקולנוע: אפל, אכזרי, סוטה ומתוחכם.
