ללא ספק אחד מסרטי המלחמה הגדולים של כל הזמנים. סיפור מסע מטאפורי, המתאר את דרכו של קפטן וילארד (שין) במעמקי הג'ונגלים והתופת של מלחמת ויטנאם כדי למצוא את קולונל קורץ (ברנדו) שברח והקים לעצמו צבא פרטי, כשמסביב הקרבות משתוללים, אי השפיות של המלחמה והמשתתפים בה מתגלים בכל צעד, והמסע הוא אל הגרעין הקשה שלה, האימה.
ההפקה של קופולה הייתה מבצע בסדר גודל של מלחמת ויטנאם עצמה, פחות או יותר. הוא הסתבך עם צילומים שנתארכו, כספים שאזלו וכוכב שעבר התקף לב, יחד עם צוות ענק במעמקי הג'ונגלים בפיליפינים, כשגורל הסרט כולו עומד בספק, והוא נאלץ להשקיע מכיסו כדי להמשיך בצילומים.
אולם התוצאה, עיבוד מצמרר ואפקטיבי לרומן של ג'וזף קונראד "לב המאפליה" היא יצירת מופת. קופולה מביע את הטירוף והתופת, בסיפור אנטי-מלחמתי, לא הירואי וללא מנצחים, אלא רק עם אווירת הגהינום של המלחמה. עם הפתיחה ההזויה של "זהו הסוף" של להקת "הדלתות", סצינת המסוקים בליווי המוסיקה של וואגנר, המשפטים הבלתי-נשכחים כ"אני אוהב את ריח הנפאלם בבוקר" והסיום המסוייט. עם הופעה קצרצרה של הריסון פורד, ועם הדמות של ברנדו, שקופולה מלהק אותו שוב, אחרי "הסנדק", לתפקיד הכי רחוק שיכול להיות מזה של דון קורליאונה, אבל בהצלחה עצומה, בזכות ההבנה העמוקה של השחקן.
סרט דוקומנטרי בשם "לב המאפליה" נעשה על סיפור הפקת הסרט עצמו.
