בתם של שני שחקני תיאטרון, עמנואל דבו נטשה את לימודיה בתיכון למען תוכל להקדיש את עצמה בלעדית ללימודי המשחק. ב-1986 התיידדה דבו עם שני תלמידים צעירים בבית הספר FEMIS (בית הספר לקולנוע הנחשב ביותר בצרפת) והפכה לדמות מוכרת בקרב סצנת חובבי הקולנוע הצעירים בפריז. כדרכו של הטבע הפכו הצעירים לגדולים, ואותם חברים, נעמי לבובסקי וארנו דספלצ'ין, פצחו בקריירות מבטיחות כתסריטאים ובמאים מן השורה הראשונה בצרפת.
דבו, יחד עם שחקניות כמו עמנואל סלינג'ר ומריאן דניקור, הפכה עם השנים לאחת מן השחקניות הקבועות של דספלצ'ין וכיכבה בסרטיו המוערכים La Vie Sexualle"" (1996) ו"אסתר קהאן" (1998). לבובסקי מצידה, העניקה לדבו תפקידים משניים בסרטיה "I'm not Afraid of Life" (1999) ו"שכח אותי" (1995).
במהלך השנים הופיעה דבו בסרטים נחשבים אחרים כמו "על שפתיי" של ז'אק אודיאר (עליו זכתה בפרס ה"סזאר" היוקרתי), "הנשים שבחיי" של פסקל בוניצ'ר ו"היריב" של ניקול גרסיה. בפסטיבל ונציה האחרון עשתה דבו רעש רב כאשר הגיעה לפסטיבל עם לא פחות משני סרטים בכיכובה "האישה של ז'יל" של פונטיין ו"מלכים ומלכות" של דספלצ'ין.
