את היסודות לקולנוע המיוחד שלו הניח סמית' כבר בשנת 1994, כשהוציא בפסטיבל סנדאנס את "מוכרים בלבד", סרט אינדי קלאסי בשחור לבן ןבתקציב אפסי (75,000$) , המתאר יום בחיים של שני צעירים ממורמרים בשנות ה-90 באמריקה. הסרט היה משב רוח רענן בפני הקולנוע ההוליוודי המתנוון וסמית' שינה את הצורה בה הביטו מפיקים הוליוודים מאותו היום ואילך בסרטי אינדי. סרטו השני "עכברי קניונים" (95) היה כשלון קולוסאלי בקופות, והמבקרים מהרו להשחיז את העטים ולקבור את הבמאי הצעיר בעוד מועד. הסרט היה במובן מסוים העתק של סרטו הראשון, אלא שסמית' החליף את שני הזבנים הסרקסטיים בשני צעירים משועממים המבלים יום בקניון. הציניות נשארה אך הבוסר שקסם כל כך ללב הצופים התמוסס לו בעקבות חיזור האולפנים אחרי סמית' והשיקולים הכלכליים שעמדו לנגד עיניו. סמית' השלים את "הטרילוגיה הניו ג'רזית" (שום קשר לניו יורקית של פול אוסטר) עם "לרדוף אחרי איימי" (97), סרט שבוחן אהבה בלתי אפשרית בין בחור סטרייט לבחורה לסבית שלא שלמה לחלוטין עם העדפותיה המיניות.
