פרנסואה טריפו התחיל כמבקר קולנוע צעיר בכתב העת "מחברות הקולנוע", כשהיה בן חסותו של התאורטיקן אנדרה באזין, בו הוא ראה אב ומורה דרך.
סרטו הראשון באורך מלא היה "400 המלקות", המבוסס על סיפור חייו ומתאר חוויות מימי ילדותו.
לפסטיבל קאן של שנת 1959, הגיע טריפו כמנצח הגדול וגרף את פרס הראשון על בימוי, לאחר שנזרק מן הפסטיבל בבושת פנים שנה קודם, כשעוד היה מבקר קולנוע אימפולסיבי ולא מחונך.
אחר כך ייסד טריפו את מה שנוגע מאוחר יותר כגל החדש של הקולנוע הצרפתי, וכלל שורה של בימאים מרשימים כז'אן לוק גודאר, קלוד שברול, אריק רוהמר וז'אק ריווט.
החברים הכתיבו פנים חדשות לקולנוע, וטבעו את "תיאוריית האוטר", המעמידה את היוצר במרכז הסרט והופכת את הבימאי לאיש החשוב ביותר בתהליך היצירה.
טריפו ביים שורה של סרטים הנובעים מאהבה כנה לקולנוע, סרטים מלאי תשוקה ואומץ, סרטים חדשים ומהפכניים.
אחד ממקורות ההשראה הגדולים של טריפו היה אלפרד היצ'קוק, וטריפו הוציא לאור ספר הנקרא "טריפו עם היצ'קוק", סדרת ראיונות שערך טריפו עם הבימאי הנערץ עליו, קרוב למותו. הספר הוא מסמך חשוב המלמד על עבודתו של האוטר, דרך מחשבתו, סגנונו והדרך בה הוא מביא את אלו לידי ביטוי.
