החל את דרכו בעשייה הקולנועית כבמאי סרטים תיעודיים מרגשים וכואבים, שהרגישות הגדולה שהפגינו כלפי בני האדם העומדים במרכזם וכלפי הזיכרון האנושי בפרט, מאפיינת עד היום את שלל יצירותיו העלילתיות. סרטו הראשון של קורה-אדה באורך מלא נוצר בשנת 1995 תחת השם "מאבורוסי". הסרט שסיפר את סיפורה של בחורה הנאלצת להתמודד עם מותו הפתאומי של בעלה, היה להצלחה ביקורתית גדולה במיוחד והוא זיכה את קורה-אדה בפרס הבמאי הטוב ביותר של פסטיבל ונציה. ב-1998 ביים קורה-אדה את סרטו השני "החיים שאחריי" (שאף הוצג בארץ) וזכה לפרסים ושבחים רבים בפסטיבלי סאן סבסטיאן ושיקגו.
הסרט, שיזכה בקרוב לרימייק אמריקאי (זכויותיו נרכשו ע"י האולפנים של פוקס) סיפר את סיפורם של קבוצת אנשים החיה בעולם הבא כשמטרתם העיקרית היא לעזור ל"דיירים החדשים" לבחור זיכרון אחד ויחיד שיישאר איתם מחייהם הקודמים.
שנתיים מאוחר יותר חזר קורה-אדה אל הבמה הבינלאומית עם סרטו "מרחק" שהשתתף בתחרות הרשמית היוקרתית של פסטיבל קאן 2001. הסרט שתיאר מפגש טעון בין קרובי משפחתם של חברי כת טרוריסטים מנוחה, הביא מבקרי קולנוע רבים בעולם להכריז על
קורה-אדה כאחד מגדולי הבמאים שעובדים כרגע ביפן.
בשלוש השנים שחלפו מאז "מרחק", הספיק קורה-אדה להפיק שני סרטים ("Wild Berries" של נישיקבה מיבה, ו- "Kakuto" של איסאה יוסוקה) ועבד בחריצות על הפקת "איש אינו יודע" שצילומיו נערכו במשך יותר משנה. "איש אינו יודע" הוא הפרויקט האישי ביותר של קורה-אדה עד היום והוא נחשב על ידי הבמאי עצמו לסרטו הטוב ביותר.
במסיבת העיתונאים של פסטיבל קאן האחרון אמר: "היה חשוב לי לשמור על מרחק סביר והוגן מהדמויות שלי בסרט. זה ידוע שכאשר אנו מחבקים אדם קרוב, אנו יוצרים בעצם מצב פיסי בו אנו כושלים לראות את הסביבה שלו מנקודת מבטו האישית".
לפני מספר חודשים הודיע הבמאי על הפרויקט הבא שלו סרט תקופתי על סמוראי שיוצא לנקום את מות אביו. הסרט ייקרא "Hana Yorimo Naho" .
