אוליבר סטון מכה בצופים בכל הכח ובלי להסתיר דבר, בסרט קיצבי עד כדי היסטרי ואלים עד כדי פלילי. סיפורם של זוג צעיר (לואיס והארלסון) היוצאים למסע רציחות המוני כשהם בורחים מהבית, יורים בהורים ונמלטים מהחוק, בהתאם למסורת סרטי הבריחה הוותיקים ("שבילי הזעם", "בוני וקלייד" ודומיהם).
לרודפים הפעם מצטרף גם צוות טלוויזיה הנענה לתכתיבי הרייטינג ומפיק סרט על השניים, ההופכים מגופה לגופה לאלילי תרבות חדשים.
אלא שהסרט כל-כך משתדל שנאהב את הרוצחים המופרעים, ושניסחף במסע האלימות, שהביקורת הבוטה נגד מיסחור האלימות והתקשורת המחפשת-דם נעלמת בין קטעי האקשן, הקליפים באנימציה, המוזיקה הרועשת (על פס הקול אחראי טרנט רזנור מ"ניין אינץ' ניילז") וההומור השחור.
התסריט עקוב הדם הוא עיבוד לסיפור של קוונטין טרנטינו, שזעם על התוצאה הסופית ועל השינויים שסטון הפיק לבסוף, ולא מופיע בקרדיטים. סטון עצמו ממשיך כאן בעקשנות לבסס מעמדו כבמאי השנוי במחלוקת ביותר בארה"ב, מעמד המתבסס ככל שהלהיט גדול יותר.
