אחד השחקנים המוערכים ביותר בצ'כוסלובקיה, שנטל את חייו באפריל השנה, בגיל 81. ולסטימיל ברוצקי זכה לקינות ולמילות פרידה מכל אנשי הקולנוע, הן הצ'כים והן הסלובנים - שהיוו את מולדתו עד לפירוד ב-1993, שביכו את מותו של האגדה הקולנועית.
ברוצקי נולד בשנת 1920 ומשפחתו העתיקה את מקום מגוריה לפראג בהיותו בתיכון, כאן הוא נפגש לראשונה עם אומניות הבמה. הוא למד בבי"ס לאומניות ומשחק ותחביבו העיקרי היה ריקוד, בעיקר סטפס. עוד בטרם השלים את לימודיו התיכוניים הופיע על בימות פראג כרקדן וגם שימש כמדריך ריקוד. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הוא נרשם לבית ספר למשחק במטרה להשלים את כישוריו בריקוד. לאחר שהגרמנים סגרו את בית הספר למשחק בו החל ללמוד ברוצקי, הוא עבר לתיאטרון אחר והצהיר "הפסקתי להיות רקדן והתמסרתי למשחק" כך תיאר את המעבר אשר היה אחת התקופות היפות בחייו, לטענתו.
התפקידים הזכורים לטוב שאותם שיחק ברוצקי היו של דמויות הנאבקות למצוא את הדרך הפרטית שלהם, את ה"אני מאמין" הייחודי, וכך גם ב - "Autumn Spring". בין תפקידיו הוא שיחק את יעקב חיים, בעל חנות בגטו יהודי בפולין הכבושה שמחליט לרומם את רוחם של שכניו על ידי סיפורי כזב, שאותם הוא קולט במכשיר הרדיו שלו, על התקדמותם המזהירה של אנשי הצבא הרוסי לשחרור המיוחל של פולין ("Jacob the Liar", 1974, הפקה צ'יכוסלובקית ומזרח גרמנית שזכתה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 1975). תפקידו בסרט נתן השראה לשחקן הידוע רובין וויליאמס כששיחק את אותו תפקיד בגרסה חדשה לסרט "יעקב השקרן", ב - 1999. תפקיד נוסף אותו גילם היה נגן עוגב בכנסיה העובר שינוי דרסטי בחייו והופך להיות ראש המפלגה הקומוניסטית המקומית ("All My Good Countrymen", 1968).
כנצר אחרון לשחקנים צ'כים שזכו להצלחה רק לאחר מלחמת העולם השנייה, ברוצקי ייזכר הן בשל תפקידיו על המסך הגדול והן בתפקידיו על הבמה. הוא שיחק בלמעלה מ-100 סרטים ובמקביל שיחק באינסוף הצגות. ברשימת העמיתים הצ'כים ששיחק לצידם, ניתן למצוא שמות של שחקנים ידועים, כרודולף הרוסינסקי, הידוע לצופים יותר כדוקטור המבולבל בסרט "כפר קטן שלי" (1986) שבו שיתפו השניים פעולה.בנוסף, ברוצקי רכש אהבה מיוחדת לרדיו, שם נתן דרור לאהבתו הגדולה לספר סיפורים, בעיקר לילדים.
הדור של ברוצקי והרוסינסקי חלק זווית ראיה מיוחדת על החיים. "ההומור הוא הדרך המכובדת ביותר להיות עצוב", כך האמין ברוצקי, שהשתמש בהומור כשריון להתאבדות שלו, שבאה בהפתעה גמורה לכל חבריו ועמיתיו שהיו שותפים לדעותיו. הם לא פרשו נכון את התבטאויותיו המורבידיות שלו, וחשבו שהן רק אתנחתא קומית. באחד מראיונותיו האחרונים דיבר ברוצקי בגלוי על דעותיו. "אני לא אסתיר את העובדה שאני רואה המון צדדים שליליים בחברה שלנו. הייתה לי אמונה רופפת בפוליטיקאים אחרי שנת 1989, ובהדרגה איבדתי את האמונה שלי לגמרי ואני לא יכול לקבל את מה שקורה היום. לא הצבעתי ואני לא מתכוון להצביע. מדי פעם מישהו יכתוב שאני לוקה בחוסר פטריוטיות, אחרים יאמינו שמאחר ואני מבקר פוליטיקאים אני בטח מעריץ את סטאלין או ג'אקס (המנהיג הקומוניסטי האחרון בצ'כוסלובקיה). ותמיד יהיו את אלו שיאשימו אותי בהומור המורבידי שלי...".
ולסטימיל ברוצקי חיי את ימיו האחרונים בדומה לבן דמותו בסרט, באי כניעה לסטריאוטיפים על הזקנה אבל בד בבד תוך התכוננות לבלתי נמנע. בראיה אחורה, מילותיו האחרונות משקפות הליכה עגמומית אל הסוף: הוא סיפר שהסרט "Autumn Spring" אינו סרטו האחרון, אבל בהחלט סרטו הסופי.
"בגלגול הבא שלי ארצה להיות הכלב שלי, הוגו. יש בינינו קשרי חברות אנוכיים לחלוטין: הוא לעולם לא שואל אותי עם מי הייתי. אני לא מכיר שום יצור יותר סובלני ממנו..., כשאני ישן הוא מלקק את פני כאילו מנסה להחליק איזה פצע... אני מפחד שכשאמות הוא יזלול אותי עד הבוקר...".
ברוצקי היה אמור לקבל פרס על מפעל חיים ב - Karlovy Vary Film Festival 2002, אך בשל שבץ מוחין שחטף בשנה שעברה החליט ליטול את חייו ולכן הפרס ניתן לו לאחר מותו המצער. תפקידו ב - "Autumn Spring" זיכה אותו לראשונה בחייו בפרס האוסקר הצ'כי לשחקן הטוב ביותר.
