הבמאי קים קי-דוק הוא "ציפור מוזרה" בכל הנוגע לעברו ולרקע הקולנועי שלו: הוא מעולם לא למד קולנוע או אומנות ואת זמנו חילק בין עבודות מזדמנות במפעלים לשירותו הצבאי. כשמתחשבים ברקע שלו זה אכן מאוד מפתיע שקים קי-דוק הפך בשבע השנים האחרונות לאחד הבמאים הגדולים של דרום קוריאה (יחד עם שמות כמו אים קוון טייק הוותיק ופארק צ'ון ווק) והמוערכים ביותר בפסטיבלים הנערכים בעולם. סרטו הראשון, "Crocodile", נעשה ב-1996 וסיפר את סיפורו המטריד של אדם שאוסף גופות מנהר בסיאול. ב-1997 הוא ביים את הסרט "Wild Animal" שהוצג בפסטיבל ונקובר של אותה שנה ובשל אופיו האלים, כמו רוב סרטיו של קים קי-דוק, הוא חילק את הקהל לאלו שדחו את הסרט, לאלו שהפכו עם הזמן לקהל קטן ונאמן של מעריצים. ב-1998 ביים קי-דוק את הסרט "Birdcage Inn" שהוצג בפסטיבל ברלין במסגרת תחרות "הפנורמה" היוקרתית ונחשב לאחד מעבודותיו הטובות ביותר. אומנם, הסרט שהביא להכרה הבינלאומית של קי-דוק היה סרט בשם ""The Isle (התחרות הרשמית של פסטיבל ונציה 1999) שזעזע את הקהל הקוריאני בשל האלימות שהוצגה בו ועורר עניין רב בפסטיבלים אחרים ברחבי העולם, כמו סאנדנס, שם קיבל ביקורות נלהבות במיוחד. סרטו הבא של קי-דוק היה גם הפרויקט השאפתני ביותר שלו, "Real Fiction" (2000) הוא סרט שאורכו 200 דקות וצולם ע"י 10 מצלמות בזוויות שונות. קי-דוק שנחשב לאחד הבמאים העסוקים ביותר בתעשיית הקולנוע העולמית, המשיך לספק סרט כל שנה לאחד הפסטיבלים הגדולים, וב-2001 הוא ביים את "Address Unknown"- סרט פוליטי על ה"צלקות" שהשאירה אחריה מלחמת קוריאה (גם הוא השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה) ואת "בחור רע" שהוצג בפסטיבל ירושלים.
2003 הייתה השנה שהנפיקה את "אביב, קיץ, סתיו, חורף...ושוב אביב" שהפתיע רבים בשל התעסקותו בבודהיזם והימנעותו מהאלימות שהפכה לסימן ההיכר של קי-דוק. למרות זאת, הסרט לא אכזב אף אחד מקהל צופיו, וכהוקרה העניקו לו פרס מיוחד בפסטיבל לוקרנו.
פסטיבל ברלין האחרון זיכה את קי-דוק בפרס הגדול ביותר שזכה בו עד היום "פרס הבמאי הטוב ביותר" על סרטו "Samartian Girl". הסרט שהתחרה בתחרות של הפסטיבל הצהיר רשמית על היותו של קים קי-דוק אחד הבמאים החשובים ביותר שעובדים כרגע בעולם.
