"תמונה קבוצתית עם אישה" הוא סרטו העלילתי השני של יצחק רובין, סרטו העלילתי הראשון, "שקרים לבנים" (1999), נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים של כלכותה ובומבי. הסרט השתתף בעשרות פסטיבלים בינלאומיים ביניהם בניו-יורק, לונדון, לוס אנג'לס, יוסטון, סנטה ברברה, מיאמי ואחרים. רובין ביים סרטים דוקומנטריים רבים לטלויזיה ביניהם "להיות כאן להיות שם" (1998) שזכה בציון לשבח בפסטיבל הסרטים בשיקגו, "אודי אדיב, דאוד טורקי" (2001), " ביתו של קריספל"
(2000), "בין שתי נשים" (2002).
זו לא הפעם הראשונה בה משתמש רובין בשילוב של הצגת חומרים דוקומנטריים עם עלילה מבוימת. בסרטו "בין שתי נשים", שילב בין סיפורה של אימו לבין חייה של אורנה פורת המגלמת אותה בסרטו העלילתי "שקרים לבנים". הסרט "שקרים לבנים" הוא אוטוביוגרפיה המבוססת של ספרו "ההיפוכונדר גילגולה של חרדה מטורפת", רומן בהוצאת ספריית הפועלים (1994).
רובין, בעל תואר ראשון בכלכלה (אוניברסיטת חיפה) ותואר שני בקולנוע וטלוויזיה (אוניברסיטת ויסקונסין). למד צילום בימוי והפקה בחטיבת הקולנוע באוניברסיטת חיפה והתמחה בבימוי תיאטרון. בוגר בית הספר לתיאטרון, בית רוטשילד חיפה. הוא נולד ב-1950 במעברה בקרית-ים שכונה אליה הוא קשור עד היום. בשנים האחרונות גר בחיפה ולאחרונה עבר להתגורר במושב צרופה ליד חיפה. אמו ניצולת אושוויץ, הרתה בפראג והגיעה לארץ כשהיא בחודש השמיני. מיד לאחר לידתו חלתה, ושכנה, שעם משפחתה הוא שומר על קשר עד היום, הניקה אותו. ב-1975 נסע לארה"ב ללימודי תואר שני בקולנוע. לאחר 5 שנים חזר לביקור בארץ מתוך כוונה לחזור לארה"ב אולם גילה שאימו חלתה בסרטן ומאז הוא כאן.
ב"תמונה קבוצתית עם אישה" רובין חוזר ל"כור מחצבתו" שכונת ילדותו בקרית ים ומפגיש את הצופה עם חבריו והתייחסותם לסיפור של אירית.
חלק ניכר מחייו עסק בתחום החברתי. היה פעיל באגודה לזכויות האזרח והוא ממיסדי ומקימי "אגודת
ה-40 להכרה בכפרים הערביים הלא מוכרים" בגליל. (בעלה ואם בתה של גיבורת הסרט קצין גששים בדואי מוצאו מכפרים אלה).
כמו כן ניהל מרכז קליטה לעולים, תיאטרון קהילתי באור-עקיבא והפיק בהתנדבות סרטים לאגודות וולונטריות.
