בגיל שמונה פרשה חנה מחמלבאף מבית הספר היסודי והתמסרה לאהבת הקולנוע בבית הספר לקולנוע של אביה, מוחסן מחמלבאף ("רגע של תמימות", 1996, "גאבה", 1996, "ליקוי חמה בקנדהאר", 2002).
אחותה הגדולה סמירה ביימה את "התפוח" (1997) ואת "הלוח" (2000). ב-2003 יצאה סמירה לאפגניסטן לביים את "בחמש אחרי הצהריים" וחנה בת ה-15 הצטרפה אליה לתעד מאחורי הקלעים.
את חומר הגלם ערכה לסרט הדוקומנטרי "JOY OF MADNESS" שהוקרן בפסטיבל ונציה ב-2003. חנה הקטינה כמעט ולא הורשתה להיכנס לאולם להקרנת הבכורה של סרטה, כיוון שהסרט לא הותר להקרנה לכל גיל. אולם בתום הפסטיבל עזבה את ונציה כמנצחת נושאת עימה פרס מיוחד לקולנוע דוקומנטרי.
את "המחברת", סרטה העלילתי הראשון באורך מלא, ביימה בגיל 18, על פי תסריט שכתבה אימה, מרזיה משקיני. הסרט זיכה את מחמלבאף הצעירה בפרס דב הזכוכית לסרט הטוב ביותר ובפרס השלום בפסטיבל ברלין 2007.
