סרט ההמשך לעלילות משפחת המאפיה המפוארת של הדון קורליאונה לא רק ממשיך את הסיפור של "הסנדק" אלא אף מספר את שהתרחש לפניו. סיפורו של מייקל (פאצ'ינו) הצעיר שהופך לראש המאפיה מתחבר לסיפור המוקדם של עלייתו לגדולה של אביו (דה-נירו, המגלם את ויטו בתפקיד שברנדו שיחק במקור) בעולם הפשע. גרסה אלימה לחלום האמריקאי, עם העלייה וההתרסקות של העסקים ושל המצפון, שכמובן ניצבים כנגד ערכי משפחה ומסורת חזקים מאד.
חלק ב' הפעם לא נופל מהמקור, והתחכום בבניית העלילה אף מוסיף לו איכות, שלא לדבר על הופעתו של דה-נירו. הסרט אכן הוכיח את עצמו גם כשהפך לקלאסיקה, גם בסרט המשך נוסף וגם בזכיות באוסקרים לדה-נירו, לתסריט, לעיצוב, לפס-הקול, לבימוי ושוב - לסרט הטוב ביותר.
דומה שקופולה עצמו התאהב ברעיון של "הסנדק", והוא בונה כאן מאפיה קטנה משל עצמו: אביו כרמין מלחין את המוזיקה, אחותו טליה משחקת ובתו סופיה בתפקיד אורח של ילדה קטנה. הוא, כמובן, בראש המשפחה: על הבימוי, התסריט וההפקה.
שימו לב להופעה של לי שטרסברג, מורה השחקנים האגדי ואבי שיטת המשחק האמריקאית המודרנית, כאן בתפקיד של היימן רות'.
