סרטם האחרון של ז'אן-פייר ולוק דארדן הוא דרמה ריאליסטית מחוספסת אך מלאת חסד, וזאת ברוח עבודותיהם הקודמות ועטורות השבחים "רוזטה", "הבן", "הילד" ו"השתיקה של לורנה".
כל הסרטים הללו השתתפו בפסטיבל קאן וזכו בו בפרסים - "רוזטה" ו"הילד" אף לקחו את דקל הזהב היוקרתי - וגם "הילד עם האופניים" נשאר נאמן למסורת. וכך, הוא קטף את הפרס הגדול של חבר השופטים באירוע, וגם זכה בו לביקורות מהללות.
ההבדל לעומת סרטיהם הקודמים הוא שלראשונה, הם חרגו מן המנהג לעבוד עם שחקנים אפרוריים, אלמוניים ואף לא מקצועיים, ובחרו לעבוד עם שחקנית מוכרת (לפחות באירופה) - ססיל דה-פראנס, שמוכרת למשל מ"מכאן והלאה" של קלינט איסטווד.
דה-פראנס מגלמת את סמנתה, בעלת מספרה שפורשת את חסותה על סיריל, ילד בן 12 הנחוש לעשות הכל כדי למצוא מחדש את אביו, שנטש אותו. האם היא תצליח לשכנע אותו ואותנו שעדיין קיים טוב לב טהור בעולם? האם הוא ישכיל להתמודד עם כל המכשולים האכזריים שהעולם הציב בפניו? האם אי פעם הוא ישכנע את אביו לקבל אותו בחזרה, או שלכל הפחות ישכיל להתגבר על חסרונו?
