"סינמה פרדיסו" הוא שמו של בית קולנוע בעיירה סיציליאנית קטנה. סלבטורה, במאי סרטים המתגורר כבר שנים רבות ברומא, חוזר לעיירת הולדתו בעקבות מותו של המקרין של "סינמה פרדיסו". שובו לעיירה מחזיר אותו לימי ילדותו, לשנים בהן עוצבה אישיותו ואהבת הקולנוע שלו בהשראת המקרין שהיה לו כאב רוחני. סרט מופלא ומרגש על אהבה וידידות.
סלבטורה הילד (טוטו), אולי המופלא בילדים שנראו על מסך הקולנוע עד היום הזה, הוא בן לאם תופרת קשת יום, המטופלת בתינוקת, שעה שאבי המשפחה נלחם בצבא איטליה ולא שב מהמלחמה. טוטו מבלה את שנות ילדותו כמה שיותר קרוב לאולם הקולנוע של העיירה מרכז הבילוי, המקרב את בני העיירה לעולם הגדול. הוא מציץ בהקרנות המוקדמות שעורך המקרין לכומר העיירה, המצנזר את הסרטים וחותך כל בדל נשיקה ו/או רמז בלתי מוסרי אחר, לדאבונו של קהל הצופים שישרוק ויביע את מחאתו בהקרנות הסרטים. את גזרי הפילמים הוא מסלק ברגעים של חוסר השגחה של המקרין (אלפרדו) ואוסף בתוך קופסת סרט קולנוע חלודה, אותה הוא מחביא מתחת למיטתו.
שריפה מכלה את בית הקולנוע, וטוטו מציל את אלפרדו משריפה הפורצת בחדר ההקרנה של הקולנוע. טוטו מוצא את עצמו בין לילה בתפקיד עליו חלם כל חייו המקרין בבית הקולנוע. המקרין מתעוור אך יחסי הידידות בין השניים רק מתחזקים לאחר מקרה זה.
לעיירה מגיעה אלנה, בתו של בנקאי עשיר, וסיפור אהבה קסום ומופלא מתפתח בין השניים, למורת רוחם של הוריה של הנערה, המתנגדים ליחסים ביניהם ושולחים את הלנה ללימודים רחוק מהעיירה.
תוך ייאושו, מתגייס טוטו לצבא, וכשהוא חוזר הוא מגלה שתפקיד המקרין נלקח ממנו. טוטו, מייעץ לו לרדוף אחר אהבתו לקולנוע ברומא מרכז הקולנוע, ולא להעז לבוא לבקר ו/או לחזור לעיירה.
טוטו הופך למפיק סרטים מפורסם ואכן לא חוזר לכפר עד ששיחת טלפון מתקבלת בביתו ומבשרת לו שאלפרדו, אותו אהב בכל ליבו, נפטר. סלבטורה ממהר לחזור להלוויה, שם הוא נוכח גם בהרס בית הקולנוע בו גדל סופו של הקולנוע בעידן הטלוויזיה
