במסעו בספרד נגזר על פרוספר להיות עד לסיפור של תשוקה עזה. הנפש המשוחררת של אישה בשם כרמן, יופיה הדרומי ואופיה הפתייני והאימפולסיבי הם שהופכים את חוזה לגיבור שנופל קורבן לשרשרת של אירועים יוצאי דופן - אהבות סוערות, תשוקות בלתי נשלטות, קנאה ושפיכות דמים.
כל מאהב נוסף בשרשרת המאהבים של כרמן, כל פרק חדש של אהבה, תשוקה וקנאה לוקחים את חוזה צעד נוסף קדימה ומקרבים אותו לניכור ולעבריינות. המוות מכתים את ידיו בדם עד שלבסוף אחרי שהוא יורה במאהב האחרון שלה הוא מנסה לקחת אותה הרחק ולהתחיל חיים חדשים.
אבל גם ההפצרות וגם האיומים אינם מביאים תועלת. לשווא הוא משפיל עצמו בפני כרמן ומציע לה חיי רווחה ואושר. מילותיו מלאות התשוקה נופלות על אוזניים אטומות ועל אדישות קשוחה. התסכול והתשוקה גורמים לחוזה לשלוף פעם נוספת את החרב מהנדן. מה עוד יכול הוא לעשות?
אם כל אפיסודה של אהבה היא מוות קטן, כיצד יכולה כל האהבה של כרמן להחזיק? כיצד אפשר לאמץ את הלהט הצורב שלה?
