בכפר נידח בצרפת, איש זקן וקרוב המשפחה היחיד שלו, חומדים נכס פנוי הצמוד אליהם
הם זקוקים למי המעיין הסמוך לצורך השקאת הפרחים שלהם, ולא מרוצים כאשר הם שומעים כי האיש אשר ירש את הנכס עובר לגור במקום. הם חוסמים את המעיין וצופים ביבול של שכנם החדש מתייבש, ואת בריאותו מתערערת לאור מאמציו, העולים בתוהו, להמשיך ולהשקות את היבול באמצעות מים שהוא שואב מהבאר, לאורך הקיץ החם. למרות שהם צופים בו ובבני משפחתו הסובלים מן המצב החדש, כל מה שמעניין אותם זה להשיג את המים.
