צורי הוא מורה לתיאטרון בבית ספר תיכון לאומנויות, איש מתנשא ומלא מעצמו, הרואה באמנות שאותה הוא מלמד מטרה נעלה מהחיים.
לילך, זוהר, עמוס, רות, בוריס, לבנה וצולוט הם נערים שהתנתקו מהמסגרות הרגילות של בני גילם, והתנקזו, כל אחד בדרכו הטרגית, ל'הוסטל של סימונה' המיועד לנערים במצבם.
האשמה באונס אחת מתלמידותיו, מפסיקה את אורח חייו הזחוח של צורי, ומאלצת אותו לצאת למסע להוכחת חפותו. במסע הפיזי הזה הוא מגיע ל'הוסטל של סימונה', ונרתם בלית ברירה לטיפול בנערים ובנערות שנפלטו ממסגרות החיים השונות.
המפגש עם הנערים המנותקים מוציא את צורי למסע נפשי, שבו הוא לומד להתמודד עם עברו, שורשיו והאמת הפנימית שלו, עד ללידתו מחדש.
צורי מלמד את הנערים המנותקים אמנות ותיאטרון, מה שהופך לאמצעי מרפא עבור נפשם הפצועה, ואילו הם מלמדים אותו כיצד להשיל מעל עצמו את קליפות המגן הרבות שטווה סביב עצמו במשך חייו. הוא לומד להכיר במגבלותיו, שהאמנות היא רק אמצעי ושהחיים הם מעל לכל.
