זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה נזקקה צרפת לכוח עבודה. הממשלה גייסה המוני צפון-אפריקנים, ובמיוחד אלג'ירים. החוק לא התיר להם להביא את משפחותיהם. בעקבות שנים של הגירה בלתי חוקית של המשפחות, החליט ב-1974 ממשל שיראק להכשיר את התופעה. נשים וילדים הורשו כעת להצטרף אל בעליהן ואל אבותיהם. המבצע נקרא "איחוד משפחות".
זואינה מגיעה מאלג'יר לצרפת, עם שלושת ילדיה וחמותה, להתאחד עם בעלה, אותו לא ראתה 10 שנים. בין קבלת הפנים העוינת משכניה, לבין היחס המשפיל והשתלטנות של חמותה, היא מנסה להסתגל לחיים החדשים בגלות שנכפתה עליה. מכשיר רדיו קטן הוא הקשר היחיד שלה לעולם שמחוץ לכותלי הבית וגם מלמד אותה דבר או שניים על האישה המודרנית של שנות ה - 70. כשיום אחד מגלה זואינה שיש משפחה אלג'יראית נוספת בקרבתה, היא מחליטה למצוא אותם בכל מחיר, אפילו אם זה יצריך אותה, 'לא עלינו', לצאת לבד לרחוב, במקום לא מוכר וללא אישור מבעלה או מחמותה.
הסרט מספר בצורה שובת לב ולעיתים הומוריסטית, את סיפורן של נשים מהגרות בשנות ה-70, שלא בחרו להגיע לצרפת ושום דבר לא הכין אותן לעולם המודרני אליו הגיעו, ולהלם התרבותי אותו חוו.
