"שבע עשרה שנים" היא דרמה מאופקת ומדוייקת, על-זמנית מבחינת סיגנונה, העוסקת בהתפוררות משפחה שאיבדה שבע עשרה שנים מחייה בעקבות טרגדיה. הסרט מציג את הווי החיים של מעמד הפועלים בסין המבוסס על משמעת, שקט, כניעה להורים ולמשטר, ובד בבד את התיסכול וחוסר האושר שמאיימים להתפרץ החוצה ולהביא לפיצוץ.
משפחה לא מאושרת בת 4 נפשות, בה ההורים נשואים פעם שניה ללא ילדים משותפים ומגדלים שתי בנות בנות 16 מנישואיהם הקודמים שלא יכולות להיות שונות יותר זו מזו. שיאו צ'ין (לי יון) - בתו של האב (ליאנג סונג), ארוכת שיער, מסודרת, תלמידה חרשנית ולא במיוחד טובת לב, נהנית ממעמדה האיתן במשפחה, שוקדת על לימודיה במטרה לברוח מהבית חמור-הסבר לאוניברסיטה. אחותה החורגת, טאו לן (ליו לין) - בתה של האם (לי ידינג), קצוצת שיער, לא ממש לומדת ומתכננת את עתידה בבית החרושת.
המציאות בבית לא קלה. ההורים לא מפסיקים לריב, הבית מתחלק לשני מחנות כאשר כל הורה מצדד בבתו שלו. המצב מגיע לקיצוניות חדשה כאשר שטר של 5 יואן (פחות מדולר) נעלם. ההורים מתחילים בהאשמות הדדיות ובצעקות בלתי פוסקות. לבסוף נמצא השטר בין חפציה של טאו לן, בתה של האם, ויוצר מצב בלתי אפשרי בין השתיים. טאו לן, שקולטת שאחותה החורגת הפלילה אותה בלי שום סיבה אמיתית, מתוסכלת מאוד. היא רודפת אחריה בסימטאות העיר, מתעמתת איתה ולבסוף, בפרץ זעם קיצוני, תוקפת אותה במוט גדול, ובורחת. האחות מוצאת את מותה באירוע. האב, שבתו היתה הכל עבורו, מאבד כל סיבה לחיות ומתכנס בתוך עצמו, האם כולה ייסורי מצפון נכנסת לדכאונה שלה, ובתה נכנסת לכלא למאסר עולם.
17 שנים מאוחר יותר. טאו לן, אסירה למופת, זוכה לצאת מהכלא לחופשה ראשונה, אך מהרגע שיצאה, כל מה שהיא רוצה הוא לחזור לעולם הבטוח של הכלא. בגיל 33, לאחר שאת כל בגרותה חוותה מאחורי סורגים, היא מפחדת מהעולם החדש שבחוץ, ובעיקר לא מאמינה שיש לה לאן לחזור, לא מאמינה שהוריה יקבלו אותה ויסלחו לה, והם אכן לא מחכים לה בתחנה כמו הורי הבנות האחרות.
סוהרת צעירה ומקסימה היוצאת גם היא לחופשה הביתה (לי בינג בינג), פוגשת את טאו לן ומחליטה ללוות אותה הביתה. השתיים עוברות יחד דרך ארוכה, הן פיזית והן מבחינת השינוי שעברה סין במשך שבע עשרה שנה, עד שהן מצליחות להגיע לבית החדש של ההורים, שם מחכה לשתיים מפגש טעון ומרגש עם הורי טאו לן.
