יואל נשוי לאווה שנים ארוכות. יש להם בת אחת ובית יפה ושליו, מול שדה זהוב. יואל הוא צבר חזק ושקט. מחובר אל נופי הארץ, אל שבילי המושב הירוקים, אל ריח הפרדסים. כשהכירו, אווה הייתה פליטה צעירה, תלושה ופגיעה. לא ידעה לדבר עברית.
יואל התאהב באווה ופרש עליה חסותו. בעיניו היא תמיד תהיה אירופאית יפה ואלגנטית, מסתורית ובלתי מושגת. למעשה יואל לא מבין ולא מעז לשאול איך שרדה את השואה. יש להם אהבה גדולה, אך גם שתיקה ארוכה וסוד גדול.
