הסרט "העור בו אני חי" הוא היצירה האחרונה של הבמאי המהולל פדרו אלמודובר, שבה הוא שב לשתף פעולה עם חברו משכבר הימים, אנטוניו בנדרס.
עם זאת, מדובר ביצירה יוצאת דופן בגוף העבודה של אלמודובר הדבר הקרוב ביותר לז'אנר האימה שעשה אי פעם.
הסרט מתרחש בטולדו, 2012. המנתח הפלסטי רובר (אנטוניו בנדרס) מפתח במעונו ניסויים לא חוקיים בערבוב של עור אנושי ושל עור לא אנושי. ללא ידיעתם של הקולגות שלו, הוא מפתח את הטכניקה הזו ומנסה אותה על גופה של ורה האומללה, אשה צעירה שכלואה אצלו, באחוזתו שמחוץ לעיר.
ורה ניסתה לפגוע בעצמה כמה פעמים, ללא הצלחה. מי שדואגת לכל צרכיה היומיים היא מרייה, אמו של המנתח, שמתקשרת איתה דרך אינטרקום. עוד באחוזה מסתובב לו גם מלצר אווילי, שגם הוא לוקח חלק בהתרחשויות המוזרות.אלה נעשות משונות עוד יותר ברגע שמגיע למקום זקה, אחיו למחצה של המנתח, שהוא עוד פחות שפוי ממנו. זקה נדהם מהדמיון של וורה לאשתו המנוחה של המנתח. בטירופו הוא פורץ לחדרה ומנסה לאנוס אותה, אך רובר שועט פנימה, יורה בו ועוצר אותו.מכאן והלאה, מתחילה שרשרת של התפתחויות מפתיעות, חושניות, אלימות וצבעוניות.
הסרט השתתף בפסטיבל קאן האחרון, והתקבל שם בתשבוחות ובאהדה
