כאשר יולנדה מוסקוביץ' מורה לצרפתית בגמלאות, מתעוררת במחלקה הגריאטרית בביה"ח היא בטוחה שנקלעה למקום בטעות. הדבר הראשון שהיא רוצה לעשות הוא לחזור הביתה. אבל מסמר טיטניום בעצם הירך מרתק אותה לכיסא גלגלים ולתהליך שיקום איטי וארוך, לצידם של אנשים שהיא מאמינה שהם שונים ממנה הם זקנים. אלא שדווקא במחלקה המדכדכת מתגלים ליולנדה חיים חדשים ומלאים: היא רוקמת יחסי קרבה עם אלגרה שכנתה הערירית לחדר, שבית החולים הפך לביתה השני; היא מתעמתת עם רוזי, האחות הראשית המנהלת את המחלקה ביד רמה; וכשהיא פוגשת את שאול ,כדורגלן עבר שמאושפז במחלקה ומגייס את מעט הצרפתית שהוא זוכר כדי לפלרטט איתה, מתעוררים בה רגשות שכבר חשבה כי נעלמו מחייה. כמו נערה מאוהבת היא מתחילה לחייך, להקפיד בלבושה, להתאפר, לעשות כל מאמץ להקסים את שאול השרמנטי. כאשר מגיע הרגע שלה לחזור הביתה, זה הדבר האחרון שהיא רוצה לעשות. אלא שלא נותרת לה ברירה והיא נאלצת לחזור לחיי הבדידות, עם שעשועוני הטלוויזיה בצרפתית והחתולים המיוחמים שמייללים כל לילה מתחת לחלונה. כשהיא עומדת לוותר על רכושה כדי לזכות לפחות בחברתה של מלכה , מטפלת המתמחה בנישול זקנים מרכושם, נשמעת דפיקה בדלת.
