ירושלים, שנת 2002: כתבה ארסית עומדת להתפרסם בסוף השבוע בעיתון מקומי, ועליה מתנוססת כותרת זעקנית ומתריסה: "חוסר אנושיות מזעזע אצל יצרני הלחם היומי שלנו!" אישה בשנות הארבעים נהרגה בפיגוע האחרון בשוק מחנה יהודה ושכבה מספר ימים אלמונית בחדר המתים.
אלמנתו של בעל המאפייה (גילה אלמגור), הנאשם בהזנחה פושעת, נחרדת מההאשמה על חוסר אנושיות במפעל שהקים בעלה במו ידיו, נתקפת רצון כפייתי לכפרה ומחליטה לשגר את הממונה, עובד ותיק ונאמן, לברר איך לא הרגישו בחסרונה של העובדת ולנסות לכפר על המחדל.
מתוך האדישות והאטימות יוצא הממונה למסע הזוי אל מחוזות האנושיות, מופקד בעל כורחו על גורלה של העובדת שהתכחש לה, מצויד תחילה בקלסתרון המהפנט שלה, ובמהרה גם בגופתה. יוליה שואבת אותו לתוך חייה ובשבוע הקרוב, שבו יחצו יחד אלפי קילומטר, היא תלמד אותו- בעל כורחו, אבל ממש בזמן - שהאחריות על משאבי אנוש מקורה באנושיות.
