ז'אן-דומיניק בובי, העורך הראשי הכריזמטי והמצליח של מגזין "אל" הצרפתי, תמיד הגדיר את עצמו כבעל תשוקה עזה לחיים. בדצמבר 1995 נתקף בובי בשבץ קשה אשר פגע בגזע המוח שלו. בעקבות ההתקף הוא שקע בתרדמה בת 20 ימים ולאחר שהקיץ ממנה נדהם לגלות שלקה במחלה נדירה: מבחינה מנטאלית הוא ער, אך גופו משותק לחלוטין. בובי מסרב להשלים עם רוע הגזירה הוא נחוש בדעתו לברוח מן השיתוק של "פעמון הצלילה" שלו ולשחרר לחופשי את "פרפרי" דמיונו וחלומותיו. בעזרת האחיות המטפלות בו מצליח בובי ליצור תקשורת ייחודית בינו ובין העולם על-ידי תנודות ומצמוצים של עינו השמאלית. אלו משמשות עבורו כקוד המייצג את אותיות האלף בית. לאט לאט ובדקדקנות זהירה מלים, משפטים ופסקאות נאגדים יחדיו כולם וחושפים את סיפור חייו המרגש והנוגע ללב של איש מלא אופטימיות שלא הסכים לוותר. הבמאי והאמן ג'וליאן שנאבל, הזכור מסרטי המופת "אחרי שהלילה יורד" ו"בסקיאט", שב ומספר את קורותיו של איש אמיתי, ובוחר גם כאן לעשות זאת בדרך פיוטית, מרגשת ויפהפייה.
הסרט מועמד לארבעה פרסי אוסקר ביניהם פרס הבמאי והתסריט.
