מדי בוקר בשעה 7:30 פוגש חאקובו קולר את מרתה, מנהלת העבודה במפעל הגרביים השייך למשפחתו. ככה כבר עשרים שנה. הם מחליפים ברכות ופונים לשגרת יומם המורכבת מאוסף פעולות קבועות. שום דבר חדש אין בחייהם עד שיום אחד יש לחאקובו משהו חשוב לומר למרתה. מסתבר כי אחיו הצעיר, הרמן, מתכוון להגיע למונטבידאו לטקס הקמת המצבה על קבר אמם שהלכה לעולמה לפני שנה. משום מה, לחאקובו חשוב להוכיח לאחיו כי יש לו משהו בחיים וממרתה הוא מבקש להתחזות לאשתו. נקודת המפנה מציתה פתיל שעתיד לשנות את חייהם. תחילה עליהם ללמוד איך לאלתר תשובות הגיוניות לחקירות של הרמן אודות חיי הנישואין. אח"כ, כשהוא מחליט שעל שלושתם לצאת לחופשה במלון, הולכים העניינים ומסתבכים. פתאום מתברר כי בתוך האיש הכבוי והאשה האפרורית פועם משהו שכלל לא ידעו על קיומו.
טוד מקארת´י מה"וראייטי" הכתיר את הטונים של ´וויסקי´ כ"אקי קאווריסמאקי בסטייל דרום-אמריקני". הקצב המתון שבו מתקדמת העלילה, המצלמה הסטאטית, אפיון הדמויות המדוייק; כל אלה מעידים על חומרה סיגנונית אך דווקא הם מסייעים לפריחתם של גיבורינו ככל שהסרט שואף אל שיאו הדרמטי. במילים אחרות: אל תבינו כי צלילות צורנית זו מכבידה על הסרט. מתחת לדיאלוגים היומיומיים, לחוסר ההבעה המודע לעצמו, מתגלה פוטנציאל קומי מבריק הבא לידי מימוש יותר מפעם אחת.
