"יום שישי, 11 ביולי, מזג אוויר די יפה וחמים בחוץ, עננים לבנים בשמיים ורוח קלה נושבת, מכיוון היער נשמעו יריות..."
במילים אלו נפתח יומנו של קאזימארס סאקוביץ, עיתונאי פולני, שחי בכפר פונר, כעשרה קילומטרים מווילנה, בירת ליטא, מקום שבין השנים 1941 ל-1944 שימש גיא הריגה של יותר ממאה אלף איש, מרביתם הגדול יהודים.
סאקוביץ, שמבין כי משהו לא תקין מתרחש מעבר לחלונו, החל לרשום כל מה שראה ושמע. בגלל מחסור בנייר כתב על פיסות נייר זעירות ועל שוליו של לוח שנה ישן, את דפי היומן החביא בתוך בקבוקי לימונדה ריקים וסגר אותם בפקק, אחר כך קבר אותם באדמת גינתו.
סך הכל תיעד ביומנו, 835 ימים של רצח עם.
הסרט עוקב אחר המתואר ביומן אבל מנסה להעשיר אותו. סאקוביץ, ממעט בסיפורים אישיים, ומתמקד בעובדות. הגיבורים של סאקוביץ הם חסרי פנים וזהות. הסרט מנסה לתת שמות ופנים לאותם אנשים.
יוצרי הסרט פגשו את תושבי פונר, חלקם אף מוזכר בשמם ביומן. לאחר שיחה ראשונית כללית, על אופי החיים בתקופת המלחמה, הם אימתו אותם עם היומן, עם העובדות המתארות את שיתוף הפעולה השקט של התושבים. התגובות שהתקבלו שונות ומגוונות ונעות בין הסכמה נכנעת לעובדות, תוך הצדקות על חוסר האונים, לבין הכחשה גורפת של המתואר ביומן.walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully
