הסרט מחזיר למסך את גיבורי סרטו הקודם של הבמאי, "נועה בת 17", בעת משבר נוסף שאליו נקלעה החברה הקיבוצית.
השחקנים, אותם שחקנים עשרים שנה אחרי. המקום קיבוץ השקוע בחובות, לפני פירוק. הזמן, אי שם באמצע שנות התשעים. במאמץ אחרון לייצר תכנית הבראה שתציל את הקיבוץ מציעה התנועה שמקימי הקיבוץ, קשישים שמעבר לגיל הפנסיה, יעזבו את הקיבוץ. במקומם, לפי ההצעה, יובאו גרעינים צעירים, שיזרימו דם חדש לקיבוץ ולכוח העבודה שלו. התנועה תעזור כמובן במעבר המכאיב, אבל בכך אין נחמה למייסדים, המרגישים שעולמם מתמוטט.
בין המיועדים לעזוב נמצאים גם שרגא, בסוף שנות הששים שלו, הנשוי לקלרה, אך אוהב אהבה נואשת את ברכה, אלמנתו של אחיו שהלך לעולמו.
כדי לסיים את הרומן של בעלה, רוצה קלרה ששניהם יעזבו לבית אבות בצפון הארץ, ויתחילו בחיים חדשים. ברכה מצידה לא מוכנה יותר להיות אשה מס. 2 בחייו של שרגא, ודורשת ששרגא יבחר בין נשותיו.
לקונפליקט הבלתי פתיר מצטרפים בני משפחה נוספים:
נועה בת ה-45, יורדת, רופאה באמסטרדם, שבאה לסעוד את ברכה אמה בצרתה. שרי בת ה-19, בתה של נועה, ישראלית הולנדית, שברחה להודו ומגיעה לקיבוץ כדי לפתור סוד משפחתי, וראובן שהיה נשוי לבתו של שרגא, שהתאבדה.
איחוד המשפחה על רקע קיבוץ השקוע בתהליך הרסני, מביא עמו תהליך של גילוי והתחדשות, ובסופו של דבר השלמה עם המצב החדש. הסרט מצייר חברה המנסה להתגבר על תהליך הכרחי של שינוי. חברה תחומה בגדר מערכת להגנה מאיומים חיצוניים, מוקפת כפרים ערביים. חברה שמספר גדל והולך מבניה מחפשים את מזלם מעבר לים.
