"אביב" הוא למעשה הסרט התיעודי הישראלי הראשון, שיצא להקרנות מסחריות בבתי קולנוע ברחבי הארץ, בעותקי פילם, 35 מ"מ, ובדולבי סטריאו.
אחרי ההצלחה הגדולה של 'תומר והשרוטים' מציג הבמאי תומר היימן סרט חדש ומרגש- "אביב".
בסרטו החדש מנסה היימן להתמודד עם דמותו השנויה במחלוקת של אביב גפן- היוצר שהשפיע יותר מכל אחד אחר על בני דורו של היימן. על דור שלם של ישראלים.
"אביב" הוא סרט אישי . בעזרת דמותו של אביב גפן מציג היימן, המדריך של אביב בתנועת הנוער במושב, בתקופה בה היה אביב נער דחוי וחסר ביטחון, את גרסתו לשנות התשעים:
'ילדי אור הירח' האופטימיים שהפכו ל'ילדי הנרות' של כיכר רבין. ה'דור המזויין' והבועט שמכר את נשמתו בעבור אופציות והפך ל'דור ההי-טק'. דור שאין לו עכשיו שם. דור עייף ומבולבל.
בסרטו החדש, ממשיך היימן אחד היוצרים המבטיחים ומקיימים, במסעו הפרטי, שהוא המסע של כולנו.
במשך למעלה משלוש שנים הוא ליווה את אביב במסעותיו ברחבי הארץ ומחוצה לה. בשירותים בשדות תעופה ומול אורם המסנוור של הזרקורים. ברגעים יפים ופחות יפים. בשפתו הייחודית והפיוטית מתעד היימן אמן בדרכים שהוא גם תיעוד של חיי הזוהר הישראלים ביופיים ועליבותם.
היימן משתמש בקטעי ארכיון משפחתיים שלא נחשפו עד כה, ובהם בין היתר רגעיו האחרונים של יצחק רבין בעצרת השלום בארבעה בנובמבר 1995 והופעה משותפת ומצמררת עם זמרת המחאה מרסדס סוסה.
בזכות הקשר המיוחד שיצר עם המשפחה, קיבל הימן גישה בלעדית לסרטי הוידיאו שצילמה משפחת גפן לאורך השנים, וכך מחזיר היימן את אביב לתקופת ילדותו והתבגרותו. בעדינות, בחום וברגישות, הוא מוחה את האיפור מעל פניו של גפן וחושף ילד קטן שכמהה לאהבה שמשתוקק למשפחה, להכרה, ולחיבוק מכולם ובעיקר מאבא.
