קסבייר בן ה-27 (דוריס)הוא סטודנט פריזאי לכלכלה שמגיע לברצלונה ושוכר חדר במרכז העיר. קסבייר חולק דירה עם צעירים מכל רחבי אירופה: בחור איטלקי, בחורה אנגלית, נער מדנמרק, אישה צעירה מבלגיה, בחור גרמני ונערה מאנדלוסיה. כולם לומדים בברצלונה תודות לתוכנית חילופי הסטודנטים האירופאית.
אנו עוקבים אחרי חייהם של בני הקומונה הקטנה הזו, נוכריים בארץ נוכריה לשנה שלמה. קסבייר מתחיל בסדרה של הרפתקאות ומסע של חניכה. אהבתו למרטין (טאטו), החברה שהוא השאיר מאחור, מתחילה להיות מוטלת בספק, וכל חוסר הביטחון והניסיונות הכושלים שלו להסתדר מועצמים לנקודה של כמעט סכיזופרניה.
הסטודנט האנגלי אומר לקסבייר שהוא יהיה סופר גדול, דבר שמכניס אותו לחרדה: הרי יש יותר מדי ספרים שנכתבו בידי יותר מדי סופרים משעממים וקסבייר בטוח שהוא אינו מספיק כשרוני. יש לו סיכויים טובים יותר בתחומים אחרים.
למרות ההבדלים ביניהם, מתחילים הדיירים להכיר זה את זה בהדרגה. הם עובדים יחד, אוכלים יחד ונאבקים יחד בקשיים שמעמידה בפניהם הסביבה, כמו גם בשפה הספרדית, הם הולכים יחד למסיבות ומתרגלים זה לזה אבל אז מגיע הזמן בו צריכים לחזור הביתה.
קסבייר חוזר לפריז, אבל מרטין כבר פגשה בחור אחר, והוא נאלץ לחזור לגור עם אמו. חבר של המשפחה מציע לו עבודה במשרד האוצר הצרפתי וקסבייר מבין שהמסיבה באמת נגמרה, החיים בקומונה בברצלונה אבדו לעד.
בבוקרו של יום העבודה הראשון שלו, קסבייר מתעורר כמו ילד שאינו רוצה ללכת לבית הספר. כשהוא מתקרב למשרד הוא בוחן את אלפי החלונות הקטנים במבצר המשרדים הענק, הוא נכנס ומובל אל שולחנו. קסבייר אינו יכול לסבול את זה יותר. הוא מסתובב ובורח, הוא מגיע הביתה ומתחיל לכתוב, מספר את סיפור מאורעות השנה בספרד. וסוף סוף קסבייר מתחיל להרגיש כמו עצמו שוב, חופשי לבחור עתיד בו הוא לא צריך לחפש סיכויים בתחומים אחרים.
