"אתה כל כך חמוד, אתה יכול להישאר אתנו בבית כל החיים".
לפול ואדית גץ לא היה מושג שהכרזת האהבה הזו לתינוקם תהפוך למשהו נבואי, אבל 28 שנה מאוחר יותר טונגי עדיין גר בבית. הוא סיים את לימודי מדע המדינה ואת לימודי בית הספר להוראה, הוא למד פילוסופיה ויפנית ועובד על התיזה שלו בשפה הסינית, הוא בחור מקסים שכולם אוהבים, הוא מאורס למרגריט אבל עדיין גר בבית ומרגיש טוב עם זה.
לטונגי אין סיבה לא להרגיש טוב, פול ואדית תמיד היו סובלניים ונדיבים, ושמרו על מערכת יחסים פתוחה עם בנם. בית משפחת גץ הוא מקור להערצה בעיני כולם, למרות שאנשים שואלים מדי פעם "מדוע טונגי עדיין גר בבית בגיל 28?". הדבר שכולם לא יודעים הוא שאדית כבר לא מסוגלת להתמודד עם טונגי, היא רוצה שהוא יעמוד בכוחות עצמו וכבר תקופה ארוכה היא נפגשת עם פסיכולוג, שיעזור לה להבין את רגשי האשמה שהיא מרגישה על רצונה להיפרד מבנה.
למרבה המזל טונגי מתכנן לחיות בפקינג כשיסיים את התיזה שלו, אז בזמן שאדית מחכה ליום שבו הוא יעזוב היא מתנהגת כאם אוהבת וחייכנית לכל דבר למרות שלמעשה היא נקרעת מציפייה ליום שבו יעזוב. לכן, ביום שבו מודיע טונגי כי הוא החליט לדחות את התיזה שלו והוא מתכוון להישאר בבית 18 חודשים נוספים, אדית מתמוטטת ומספרת על רגשותיה לפול ההמום שהעלה את הנושא מספר פעמים אך ותר כי חשב שאדית מרוצה מהמצב. אך אדית לא מרוצה מהמצב, היא פחדה מהיום שטונגי יעזוב את הבית, אך כעת היא מפחדת שהוא יישאר בבית לנצח.
פול ואדית מחליטים לגרום לטונגי לעזוב, הם מחליטים למרר את חייו עד שהוא ירצה לעזוב בהקדם האפשרי, אך עם כמה שקשה להשתחרר מילדים, קשה על אחת כמה וכמה להשתחרר מטונגי גץ
