אגדה איראנית קסומה ומרגשת על תמימותו של ילד, ומבט מורכב על נפתולי הגורל האנושי. בצבעים עזים וקורעי לב, צובע הסרט את סיפורו של ילד עיוור, שעיוורונו רק מעצים את יכולתו לחוש את כוחו העצום של העולם המקיף אותו.
מוחמד (ראמזאני) בן ה-8, נותר לבדו בבית הספר, כשהוא מחכה לאביו שיבוא לאסוף אותו לחופשת הקיץ. כשאביו, האשם (מאג'וב), כורה פחם אלמן ונרגן, מגיע לבסוף, הוא מברר אם ניתן להשאיר את מוחמד בבית הספר בקביעות.
כשהוא מבין כי אין זה אפשרי, הוא לוקח את הילד למסע ארוך לביתם, הנמצא אי שם בצפון ההררי של איראן.
המסע על פני נוף מרהיב ופראי מרגשת ומטלטלת את מוחמד הצעיר, אך לא אומרת דבר לאביו, הרואה במוחמד נטל כבד מנשוא.
בחווה המשפחתית מתקבל מוחמד באהבה וחום על ידי שתי אחיותיו וסבתו (פאייזי). נדמה כי אין מאושר ממנו לחזור לחיק משפחתו האוהבת, ולכפר הולדתו.
הצרות מתחילות כאשר האשם חושש שמוחמד יטרפד את סיכויין להנשא לצעירה יפהפיה ממשפחה איסלמית אדוקה. אי לכך הוא עוקר אותו מחיק משפחתו ושולח אותו להיות שוליה לנגר עיוור. מוחמד חושב שעולמו חרב עליו וכי אף אחד לא יאהב אותו לעולם, אך מהר מאוד הוא מסתגל למציאות החדשה ולומד פילוסופיית חיים חדשה: "אלוהים הוא בלתי נראה. הוא נמצא בכל מקום. אתה יכול להרגיש אותו ולראות אותו בעזרת ידיך".
במקביל מתדרדרים היחסים בין אביו וסבתו של מוחמד, עד שזו נופלת למשכב. גם תוכניתו של האב להתחתן עולה על שרטון, ואין לו ברירה אלא לקחת מחדש אחריות על בנו העיוור. האם זה לא קרה מאוחר מדי? האם יקלוט האב בעוד מועד שידו הארוכה של האל כבר נגעה בבנו?
