התפרצות אלימה של גבר אמריקאי, עירוני, לבן, בורגני וממוצע למדי, המוציא זעמו במסע ארוך של הרס וזעם נגד השחורים, האסייאתים, המשפחה, המערכת וכל העומד בדרכו. ויליאם פוסטר (דאגלס) יושב בפקק תנועה, ביום חם, עם זבוב טורדני וזעם עצור שלא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. הוא מנסה להגיע למסיבת יום-ההולדת של בתו הקטנה החיה עם אשתו לשעבר, וזמנו קצר. הוא יוצא מהאוטו, ומתחיל ללכת למה שיתחיל להיות דרך של טרור גזעני ואנטי-ממסדי, המבטא מחד את מצוקות היחיד הלכוד בחברה, ומאידך טירוף ושנאה עיוורת. שוטר ותיק, ערב יציאתו לגמלאות (דובאל) מקבל את המשימה לעצור אותו, לפני שיהיה מאוחר מדי בשביל שניהם.
בהחלט נשמע חריג במכלול יצירתו של שומאכר, המתקשר לסרטי אקשן ססגוניים ופשטניים כסרטי "באטמן" האחרונים, או "הלקוח". בהחלט מוגזם גם לדרוש מאיתנו לתפוס דווקא את מייקל דאגלס, כוכב על, מליונר, משפחה טובה, נשוי לזיטה-ג'ונס וזוכה אוסקר - כמי שלא יכול לחיים המודרניים המוציאים אותו מדעתו. ואכן התוצאה נופלת למלכודת, ובתור סרט אנטי-אלים ואנושי הוא גורם דווקא להסחפות אחרי האלימות וההרס הברוטאליים, אחת הבעיות של סרטי שנות ה-90.
