צופן דה וינצ'י

גם אני, כמו רוב העולם, קראתי קודם את הספר. כמו כולם, גם אני חושבת שעיבודים קולנועיים לספרים כמעט תמיד (בתשעים ותשעה אחוזים מהמקרים) יוצאים פחות טובים מהגרסה הכתובה.
אז עם ההרגשה הזאת התכוננתי לצפות בסרט. פייר? אני מה זה לא מאוכזבת.

זה מוזר אבל דווקא נהניתי. הבמאי רון האוורד הקפיד לשמר את העלילה המקורית של הספר, למשל - אני ציפיתי שבטח בגרסה הקולנועית דווקא כן יכתבו סצינות רומנטיות בין הדמויות הראשיות (סופי נווה ורוברט לנגדון) - כאלה שלא מופיעות בספר. להפתעתי הרבה, התסריטאים הצליחו להתאפק ולא דחפו סצינות דביקות שכאלה. רוב הסצינות מהספר מופיעות גם בסרט, אמנם עם קצת פחות רקע והסברים, אבל עדיין מרתק.

טוב, אז למעטים שלא קראו, הסרט מתאר השתלשלות אירועים שבמרכזה עומדים רוברט לנגדון (טום הנקס), מומחה לסמלים עתיקים, וסופי נווה (אודרי טאטו) מפענחת צפנים, כשהם נגררים למסע בעקבות "הגביע הקדוש", אייקון מרכזי בנצרות. בדרך הם מתמודדים עם כתות נוצריות אדוקות, מסדרים סודיים ומפקחי משטרה ובמרדף חוצה ארצות הם מנסים למצוא את הפיתרון לתעלומה בת מאות שנים.

הרעיון שעומד מאחורי הספר (והסרט) הוא מרתק. הסרט הצליח להעביר את רוב המתח שנבנה בספר בצורה משכנעת והצילומים מדהימים - יש סצנות שלמות שצולמו בתוך מוזיאון הלובר בפריז -פשוט מהמם.

יש המון אקסטרות: היום הראשון על הסט, שיחות עם הבמאי והצוות, סיפורים על בחירת הצוות והליהוק, על הצילומים בתוך הלובר, כמה מסובך זה היה ומדברים על המונה ליסה.

שווה לראות, זה לא רע. ראיתי דברים יותר טובים לאחרונה אבל אולי בגלל שהייתי כ"כ מוכנה לאכזבה הסרט הזה דווקא הפתיע אותי לטובה. לא לרוץ, אבל נחמד לראות בזמנכם הפנוי, במיוחד כל העצלנים שאין להם כוח לקרוא את הספר.