חגי ישראל עם רינת ומימי

יש הורים שגם אם יבטיחו להם שבן השנתיים שלהם ייכנס אוטומטית לתכנית לתואר שלישי בהארוורד אחרי התיכון, אם הוא ייחשף על בסיס יומי לקלטות של הדצים, לא יכניסו את אורנה ומשה לדי.וי.די בבית. השיקול הוא שאפילו ילד דוקטור לא שווה אם הוא יפזר לך כל יום חיוכים סכריניים ויהיה כל הזמן מאושר באופן מלאכותי.

כששמעתי על אמא שהכניסה גם את רינת גבאי לקבוצת הדביקים ולא מכניסה קלטות שלה הביתה, הצטערתי מאד. גם לי היתה דעה מוקדמת וספקנית על גבאי והתוצרת שלה, אבל בדיוק הדיסק ("רינת בארץ המילים") עם הקרדיט לשירה גפן (תסריט) היה במבצע וקניתי, ומיד הבנתי שעומדת מולי יוצרת בלתי מתפשרת. לא צוחקת. גבאי טבעית ולא מתיילדת, אורכם של הדיאלוגים אצלה מדויק, הכוריאוגרפיה מעולה (קלוד דדיה – ראו "נולד לרקוד"), התלבושות זה ליגה (אחת המלבישות הדס שואף כותבת פה בוואלה! אופנה, והתקבלה גם בזכות פרויקט זה), התאורה, כן גם התאורה, טובה מאד ושופכת על הכל לוק איכותי, הבימוי לא מעיק ויש גם את הקלף הסודי של רינת – הבובה מימי. היום כבר לא אומרים רינת גבאי, מדובר בצמד. הבובה מימי, עשתה דרך יפה מבובת סייד קיק לשותפה שוות זכויות בזכות השחקנית שמגלמת אותה (איריס פן) שהיא רהוטה ובעלת קסם אישי משובח. אנחנו צופים פה מאבק מר על הירושה הרוחנית.

הדיסק בגינו נכתבת רשימה זו הוא דיסק החגים של רינת ומימי. את חגי תשרי כבר פיספסתם אבל שמחת תורה בפתח, וגם ט"ו בשבט וחנוכה ופורים. מדובר בהטמעה חילונית נעימה של התכנים שלהם, עם שירים קליטים ומסרים נעימים לשימוש. לצערי, בתי פיתחה פוביית סוכות מוזרה אחרי צפייה תכופה בדיסק, בשל הזדהות מוגזמת עם הגיבורה שלה, הבובה מימי, שמתקשה להירדם בפתיחת המסכת, בגלל רעש בניית הסוכה. עם זאת, שתינו אוהבות נורא את שירי שמחת תורה בביצוע קונצרן רינת גבאי - היא בגלל הריקודים ואני בגלל המגבעות הצבעוניות של הילדים שמחופשים למתפללים קטנים.

וכן, כשהיא דורשת בבית "שימו לי שמחת תורה", זה מרגיש לנו חשוב. החגים הוכיחו עמידות ארוכת שנים כנושא לשיחה וכמקור עניין והבקיאות בהם, מספקת מכנה משותף רחב וחוצה גילאים. לסבתא שלה אין מושג מה היא רוצה כשהיא מנסה להגג איתה על טלטאביז.