הרוזנת הלבנה

הרוזנת הלבנה הוא דרמה תקופתית-רומנטית, העשויה בקצב איטי אך סוחף ומספרת את סיפורם של פליטים מכל העולם החיים בשנחאי של תחילת מלחמת העולם השנייה. סרט מצוין לערב בנות כייפי מתחת לפוך וסיידר תפוחים חם.

הסרט מתרחש בשנת 1936: תחילת מלחמת העולם השנייה, בשנגחאי-סין מתרכזים פליטים מכל העולם ומוצאים שם מקום מחסה מהקרבות המתרחשים בעולם. ג'קסון (רייף פיינס), שאיבד את משפחתו ואת ראייתו בפרעות בשנחאי היה דיפלומט אמריקאי מכובד מאוד אך מאז שהתעוור והחל להסתובב במועדוני לילה, המוניטין שלו מידרדר והאריסטוקרטים האמריקאים מתרחקים ממנו. חלומו של ג'קסון הוא לפתוח מועדון לילה, מכובד ושונה מאלו הקיימים. ג'קסון פוגש את סופיה בלינסקי (נטשה ריצ'ארדסון), רוזנת רוסיה יפהפייה שנמלטה עם משפחתו של בעלה המת מרוסיה, חסרי כל וכעת הם מתגוררים בתנאים עלובים. סופיה נאלצת לעבוד כרקדנית בתשלום במועדונים מפוקפקים על מנת לפרנס את המשפחה כפוית הטובה שכל הזמן מזכירה לה במה היא עוסקת ומתביישת בה.

כאשר סופיה מצילה את ג'קסון משוד הוא יודע שמצא את המארחת המושלמת למועדון שלו - הציר המרכזי למועדון, שסביבו ינועו המחוגים. ג'קסון מהמר על כל כספו ומקים מועדון שנקרא על שמה של סופיה: "הרוזנת הלבנה". המועדון מצליח מאוד מכיוון שג'קסון בוחר בו כל פרט בקפידה: השומרים, המוסיקה, הקהל והדלתות העבות שימנעו מהעולם שבחוץ לחדור פנימה ולהפר את השלווה והאיזון העדין.

בתחילת הסרט מתיידד ג'קסון עם מר מטסודה, איש עסקים יפני המלווה אותו בדרך להגשמת חלומו ואף מסייע לו להכניס "מתח פוליטי" אל תוך המועדון ובכך להגדיל את הפופולריות שלו. בין כל האינטריגות הפוליטיות, המאבק היומיומי לקיום והפחד מהפלישה היפנית מתפתח לו סיפור אהבה רומנטי בעל מרקם עדין ומיוחד בין ג'קסון לסופיה שנקטע בשל הפלישה היפנית לסין. כעת, על שני הגיבורים להחליט מה לעשות על מנת להציל את חייהם. סופיה מבקשת מג'קסון סכום כסף על מנת לחלץ את משפחתה משנחאי רק בשביל לגלות שמשפחתה בגדה בה ומשאירה אותה מאחור על מנת שלא יגלו במה עסקה. בסופו של הסרט על שני הגיבורים להחליט האם להיאבק על חייהם ועל אהוביהם.

הסרט אמנם עשוי בקצב איטי ולמרות שהוא ארוך: 138 דקות, הוא מרגש ואי אפשר להתנתק ממנו עד לסופו. זו הפעם הראשונה שהתאהבתי בדמות ששיחק רייף פיינס. בדרך כלל הדמויות שלו נורא מעצבנות והוא גורם לי לנטוש את הסרט די בהתחלה. אך הפעם, הוא מרגש בתור העיוור החולם, שלא אכפת לו מה אחרים יחשבו עליו, המתאהב ברוזנת המקסימה אפילו בלי לדעת כמה יפה היא. גם השחקנים האחרים משכנעים במשחק. רק חבל שיוצרי הסרט לא העניקו לנו איזו נשיקה סוחפת לקינוח. נו טוב, אני בטוחה שפיינס יעשה איזה סרט מעצבן וישלים את חוסר הנשיקות.