המפיקים

אלוהים עדי שניסיתי לבעוט את הרגע הזה כבר חודשיים. כשגנבתי ממגירת העורך את ,המפיקים, הייתי בטוח שמדובר בפורנו רך ומחרמן או בסרט מתח איכותי, אבל אפילו לרגע לא דמיינתי שמדובר ברימייק למיוזיקעעעל של מל ברוקס מ-1968, בעידן הפוסט-לורל והארדי. עד אתמול, הצלחתי להתפלח למכונת פחיות ולשירותים מבלי שהעורך יצליח לזהות אותי (עורך יקר, גילוי נאות: הטכנאי מזגנים שביקש ממך אש לפני ארבעה ימים - זה אני). אבל אתמול הוא תפס אותי ואיים בפיטורים ללא פיצויים. אז זהו, הנה המפיקים.

בואו נקפוץ שניה ל-1989. עבדכם הנאמן יושב בבית סבתא, מאוורר חורק ברקע ושירלי טמפל מרצדת בשחור לבן בנעלי סטפס (הייתה לסבתא טלוויזיה שחור לבן, אבל בדוק שגם בטלוויזיה צבעונית שירלי טמפל הייתה בשני צבעים). לא הייתי בר דעת באותם ימים, אז התמכרתי. אבל מאז עברו מים רבים בירקון והפכתי לשונא מיוזיקלז. אז זהו, הנה המפיקים.

טוב, לפני שתחשבו שלא ראיתי את הסרט - כן ראיתי את הסרט. התעליתי על החרדות הרבה בזכות אומה תורמן. 55 דקות בתוך הסרט בו השעתיים, אומה תורמן עושה כניסה מרשימה לסרט. היא מגלמת שבדית נימפומנית חסרת טעם בגברים (אפילו לי היה סיכוי איתה) ומוצאת את עצמה מתנשקת עם מתיו ברודריק, עושה פנלים וחלונות ומככבת במחזה. תפקיד מבזה לשחקנית לא קומית בעליל, והיא אפילו לא מתפשטת. איפה שירלי טמפל כשצריך אותה? אה, פדופילים?

העלילה של המפיקים היא כזו: מפיק ורואה חשבון מחליטים לעשות במכוון מחזה כושל שיירד אחרי הצגת הבכורה, כדי לברוח עם הכסף של המשקיעים בלי צורך לשלם על השחקנים, האולם והפרסום. לכאורה הכל עובד לפי הספר. הנושא אבסורדי ותלוש לחלוטין (מחזה אביבי על היטלר), הבמאי גיי ומלא בחשיבות עצמית בעיקר בכל הנוגע ללוק שלו, המחזאי הוא פסיכופט נאצי ויש ים זקנות שמוכנות לשכב עם המפיק ולהשאיר צ'ק שמן בכספת. ואז הכל מסתבך - המחזה הופך לשלאגר מטורף.

חברים שלי אמרו שהם יצאו מהסרט הזה באמצע. אפשר להבין אותם: השירים מטופשים, השחקנים חסרי סקס אפיל, ההומור מזכיר את כיתה ג'2. אבל הסאטירה מצליחה למשוך את הצופה פנימה. בין השורות, קיימת התייחסות לברודווי המושחת, לנאציזם המוצג באור קומי ובסך הכל אפשר אחרי שעה וחמישים ושמונה דקות להתרגל לשירים. אבל אז זה נגמר. וברשותכם, השורה האחרונה מוקדשת לעצמי - עכשיו תכתוב 1000 פעם: לא לקחת מיוזיקלז מהמגירה של העורך, לא לקחת מיוזיקלז מהמגירה של העורך...