הר ברוקבק

הר ברוקבק, סרטו של אנג לי מציג את סיפורם של שני קאובויים, שכאילו צויירו בהעתק מהמערבונים של שנות ה-50, רק בצבע, מגלמים על הנייר את החיים הפשוטים. שני צעירים שבאו להרוויח קצת כסף בקיץ, בשמירה על עדר כבשים יוצאים יחד להרים. אבל אז בהינף של רגע, שקשה היה להסתיר את הגעתו, השניים מוצאים עצמם מזדיינים באוהל באמצע שום מקום, שהוא המקום היפה בעולם. או לפחות כך הוא יהפוך להיות. עכשיו, אם הסרט היה מתרחש לפני 20 שנה, עוד אפשר היה להגיד ניחא. אבל לא. הסיפור של הסרט מתרחש אי שם בתחילת שנות ה-60, באחת המדינות השמרניות ביותר באמריקה.

למחרת אותו לילה, שטלטל את עולמתאומר אניס דל מר(הית לדג'ר), שאמור להתחתן מיד עם רדתו מההר, מבהיר לג'ק (פאקינג) טוויסט (ג'ייק גילנהול) שהוא לא הומו. גם ג'ק לא הומו. בלילה שאחריו נהיה שוב מאד קר, אניס נעשה קצת רגשני, והופה השניים שוב מחובקים באוהל. אחרי שהשניים בילו ביחד את הזמן על ההר, חוזר כל אחד לשגרת חייו. אניס מתחתן, עושה שתי בנות. גם ג'ק עושה בערך את אותו הדבר. חיי הנישואים שלהם מתקיימים אצל כל אחד בנפרד, עד שאחרי 4 שנים ג'ק נוסע לפגוש את אניס. מאז מבלים השניים יחד כל קיץ, לפעמים יותר.

אף אחד מהם לא מאושר. הם חיים ממפגש למפגש, שנעשים נדירים. כל אחד מתמודד עם החיים הכביכול נורמלים שלו. עם הילדים, האישה והחסך. השניים על אף אהבתם הגדולה לא יכולים לחיות במה שנראה לנו נורמאלי היום לחלוטין. ולא כי ג'ק לא רוצה, אלא כי החברה שמרנית, ובמוחו של אניס צרוב המראה של ההומו האחרון שצעד בראש חצי מורם בוויומינג עד שנת 1963, לאחר ששכניו הנאורים כיסחו לו את הצורה. מילולית.

הסרט נע בין הקיום מחוץ לארון למשך שבועיים בשנה לבין האושר העילאי שנמנע בשאר 50 השבועות שיש. הדילמה אצל השניים, כל אחד בדרכו, האהבה והחברות הגדולה, פורצת מהמסך. עיקר הסרט עוסק בהתמודדות הפסיכולוגית של השניים, כל אחד בדרכו, עם העובדה הבלתי מעורערת שגם אחרי 20 שנים הם אוהבים אחד את השני כאילו מחר הם יורדים מההר בפעם הראשונה, מצד אחד. מצד שני, ההתמודדות היום יומית עם הסביבה, הקרובה והקרובה פחות. וזה לא היה קל. זה גם לא נראה קל לצד השני, שתי הנשים (בכל זאת בחורה כותבת, מה חשבתם שאני אתעלם?!?!?). אחת שתופסת אותם בשעת מעשה (מישל ווילאמס), ואחת שכנראה מגלה רק בסוף, ובדרך לא דרך. בנקודה הזאת לטעמי פספס אנג לי את אחת הזוויות הגלויות של הקיום בארון של ההומוסקסואלים באותן השנים, וחבל.

מדובר בסרט ארוך (שעתיים פלוס), אפילו טיפה ארוך מידי. ההר והטבע, המקום היחידי שבו חשו שני המסוקסים טבעיים וחופשיים, מצטלם נהדר. שאר שגרת חייהם אפורה ומשעממת, קשה ולא מי יודע מה אסתטית. הסרט זכה בלא מעט פרסים, בייחוד לאור העובדה שאנג לי לא "מתבייש" להתעסק עם מיתוסים אמריקאים מובנים וכבדים. אבל זה לא מה שהופך את הסרט לכדאי לראות. הסרט, למרות העיסוק בכל הנ"ל, הוא סרט שובה. ולא רק בגלל הנופים או רק בגלל המשחק המצויין. לא. זה השילוב שמנצח. אלא אם כן קשה לכם אם סצנת גיי פורנו לייט.