גברת הנדרסון מציגה

אני אוהבת סרטים תקופתיים. אני אוהבת מחזות זמר, אוהבת את המבטא הבריטי, את השימוש במילים כמו deliscious עבור מקסים/יפה/נהדר/נפלא. אוהבת, מה לעשות, התרגשתי ב"מפיקים" (הגרסה של הקאמרי. טוב, תהרגו אותי ודי).

אהבתי גם את גב' הנדרסון, לורה הנדרסון הנפלאה אותה משחקת ג'ודי דנץ שאין כמותה, שלאחר מותו של בעלה, וירושת המיליונים שקיבלה, מוצאת את עצמה בחיפוש אחר תחביב חדש ומשעשע ש"יעביר את הזמן". במקום תחביב סתמי ולא מזיק, רדוד ומאוד מגמתי כיאות לסטטוס החברתי שלה (איסוף כובעים, תרומה לנזקקים, מקרמה, או ציור על משי), מחליטה גב' הנדרסון בעלת הנימוסים הנפלאים והקשרים הנכונים, לקנות תיאטרון מט לנפול ולעשות ממנו מטעמים.

היא מגייסת לשם הניהול האמנותי והאחריות על ההפקות את מר ויויאן ון דאם אותו משחק בוב הוסקינס הנפלא לא פחות, אשר רודה בה, עושה לה בית ספר בהלכות גברים (מדובר בתקופה קשה לנשים באשר הן (שלהי שנות ה-30) והסרט מנסה לגעת מעט בנקודה המעניינת הזו ולדעתי מצליח במידה מסוימת. ון דאם הנאה והנשוי נהנה להשתעשע מילולית עם גב' הנדרסון ממש כפי שהיא נהנית להשתעשע עמו בויכוחים על מהות ההפקות, אופיין, מידת נחיצותה בבניין במהלך החזרות, המלצות לתחביבים אחרים שכדאי לה למצוא והיא איננה נכנעת. היא לא תחזור להיות אשת איש ותו לא. היא רוצה להשמיע את קולה ולתת מעצמה ולא רק את כספה.

ההפקות הקלילות והמוסיקליות בהן פותח התיאטרון של גב' הנדרסון מהר מאוד הופכות להיות יותר ויותר פורצות דרך ומשמעותיות לתרבות ולתקופה ולא מעט "בזכות" פלישת הנאצים לאנגליה ומלחמת העולם השנייה, שפורצת בפתאומיות ומעוררת את הצורך העכשווי (אשר מעולם לא נס ליחו) לנשים עירומות על הבמה. אך אל לנו לשכוח, כי אלו הם ימי השמרנות האחרונים של הממלכה האנגלית וצריך אישור ממזכיר המלכה לעניין, אשר מקבל הבטחה מגב' הנדרסון בכבודה ובעצמה כי העירום יהיה אמנותי.

ואכן הוא כזה. העירום המוצג בסרט אסתטי, נקי ואין בו טיפת זוהמה ולכלוך, הוא טהור כפי שעירום צריך להיות. תצוגה מוזיאלית של גוף האישה על חמוקיו וקימוריו הנשיים. כן, פעם כשלאישה היו שדיים אמיתיים, ישבן עגול ורך והיא גילתה מעט ביישנות בהצגתם לראווה, נדרשה לכך אסטרטגיה שלמה של מניפולציות ושל חוש עסקי משובח, אך טיבם של כל אלה משתבח, כאשר מאחוריהם עומדת אמת אחת של אישה חזקה, בעלת דעה ואג'נדה חברתית, פטריוטית במידה ומאוד אימהית, שובבה ובעלת חושים חדים וחזקים, אינטואיציה והמון רגישות.

אני אולי נשמעת תמימה, אך ברור לי שהסרט במידה הוא שיר הלל לכוחה של האישה, לעצמאותה בימים קשים ולהגשמת רצונותיה בדרך שאינה פוגעת באף אדם. היא ארצית ואינה תמימה, היא מורכבת, מתוחכמת אך גם פשוטה, חכמה.