סוריאנה

רוברט באייר היה פעם סוכן של ה-CIA במזרח התיכון, ואחרי שהתפקח והתפכח הוא החליט לכתוב כמה ספרים על מה שקורה שם מתחת לפני השטח. סטיבן גאגן הפך את הסיפורים הללו לתסריט, וג'ורג' קלוני קפץ על העגלה כמפיק וכשחקן. כך נוצר לו הסרט "סוריאנה". לכולם היו הרבה כוונות טובות לחשוף את האמת שמסתתרת מאחורי המעורבות האמריקאית באיזור החם והמיוזע בו המדינה הקטנטונת ומקפת האיובים שלנו חיה יום יום. אעפס, זה לא ממש עבד, בבחינת תפסת מרובה, לא תפסת.

אלו מביניכם שהיו פעם ילדים לבטח זוכרים את חוברות הציור בהן הייתם צריכים לחבר בין הנקודות הממוספרות, רק כדי לגלות מאוחר יותר את התמונה שהסתתרה שם כל העת מבלי שיכולתם לראות אותה. זה בדיוק מה שניסה גאגן לעשות בסרט שלו, בדומה לתסריט שכתב עבור "טראפיק", בו דן בצורה מעניינת ומורכבת בעולם הסמים. הנקודות מתחילות להצטרף אחת אל השנייה במה שנראה כמעגל מעניין שמחבר בין הקפיטליזם, התאווה לכסף של חברות הנפט האמריקאיות, הממשל, סוכנויות הביון, הסוכנים בשטח, היועצים הכלכליים, השליטים במפרץ הפרסי, העובדים הזרים במקדחות, הפונדמנטליזם המוסלמי, הטרוריסטים שפוגעים אחר כך באותן חברות נפט אמריקאיות, וחוזר חלילה.

הבעיה היא שמתוך אותו מעגל ראשוני מתחילים לצאת מעגלים נוספים – חלקם משיקים, חלקם חופפים וחלקם כלל לא קשורים – ומהר מאוד התמונה שקיווינו לגלות הופכת לבליל נקודות בלתי מוסבר וחסר קוהרנטיות. יש יותר מדי דמויות, יותר מדי אג'נדות, יותר מדי תככים, ויותר מדי עלילות משנה שאמורות לגרום לנו להתחבר לאנשים שמניעים את העלילה, אבל הקפיצות התכופות מאיש אחד למשנהו, והזמן הרב שעובר עד שחוזרים למישהו שכבר התחלנו לחבב - עד שלא באמת איכפת לך מה קורה למי. אני לא יודע מה איתכם, אבל לי קשה להרגיש משהו כלפי בחור שאני אפילו לו זוכר מי הוא ומה הוא רוצה. וזה שמראים לך שאבא שלו הוא אלכוהוליסט מזדקן לא מוסיף ולא מוריד. אותו בליל נקודות הופך בשלב מסוים לתמונת תלת מימד, ואז אפילו אם תרצו לצייר מעגלים, לא תוכלו לדעת איך.

אז כדי לדעת על מה הסרט פשוט קראתי מאחורי עטיפת ה-DVD, וגיליתי שהמשורר התכוון לספר לנו על השחיתות בעולם הנפט האמריקאי, ועל ההרס שהתופעה הזו זורה במזרח התיכון. מדובר בעצם בסיכום כל הדעות של אותו סוכן לשעבר רוברט באייר, שנדחסו ל-122 דקות עמוסות לעייפה. מעין מניפסט פוליטי, אם תרצו. וכמו בכל מניפסט שכזה, יש הרבה נאומים חוצבי להבות על האמיתות שאף אחד לא רוצה לדבר עליהן ("השחיתות היא מה שעוזר לנו לנצח!"), הרבה אצבעות מאשימות, והרבה תלונות על המצב הקיים. ומכיוון שזה הוליווד, אז בדרך יש גם ילד מת, משפחה הרוסה, ואב ובנו שלא מצליחים לתקשר.

למען הסדר הטוב, נספר שג'ורג' קלוני הוא סוכן CIA שדמותו מבוססת על זו של באייר, והעובדה שפתאום גדל לו מצפון ככה באמצע החיים מסבכת אותו בעבודה. מט דיימון הוא יועץ כלכלי שמנסה לעזור לבן של אמיר מוסלמי מזדקן. ג'פרי רייט ("עלי") מגלם איש חסר הבעות פנים ואופי שמונה על ידי חברת הנפט המדוברת כדי לגלות את מי מביניהם הם יוכלו לתלות כשעיר לעזאזל (ולא נרחיב בעניין זה שהשחור היחידי בסרט פשוט עושה כל מה שהבוסים הלבנים אומרים לו בכל שלב ושלב). בין לבין יעלו ויבואו עוד כמה שחקנים שראיתם בלא מעט סרטים אחרים.

הדבר המתסכל הוא שהסרט לא מציע שום אלטרנטיבה למצב הקיים אותו הוא מצייר, בו צעירים פקיסטנים חמודים להפליא נדחפים לזרועות המטיפים המוסלמים על ידי המעורבות האמריקאית, בפעולה דיאלקטית קלאסית שעתידה להרוס את אמריקה עצמה. האינטרסים האמריקאים הם הם שפוגעים באינטרסים האמריקאים, אתה הבנת את זה, ג'ורג'י? יש כאן פוטנציאל חתרני גדול, כמו בעובדה שהמחבלים מוצגים כבני אדם כמוני וכמוך. בשביל האמריקאים ההסתכלות המורכבת הזו היא לא פחות מהישג, אבל הישראלי השמאלני הממוצע כבר חשב על זה לפני עשור. ב"סוריאנה" יש הרבה תעמולה שמאלנית, והרבה אוריינטליזם מתנשא, אבל אף אחד לא מעז בכלל להטיל ספק באמת האמריקאית הבסיסית ביותר – הקפיטליזם עובד. נכון, הקלקולים של השיטה עוד יהרגו את כולנו, אבל הפתרון היחידי האפשרי הוא, הפלא ופלא, שליט ערבי שדוגל בהפרטה, שוק חופשי, ומעט מאוד פיקוח. כי, עם כל הכבוד, יש דברים שחקוקים בסלע.

החבר'ה שעשו את הסרט הזה חשבו שהם מדברים רק על הבעיות בעולם הנפט, אבל קשה שלא לעשות את החיבור לכל האספקטים האחרים בחברה האמריקאית. הפסימיות המדכאת הזו הופכת בולטת במיוחד כשבודקים את התוספות המיוחדות. כולם מדברים גבוהה גבוהה על העוולות של עולמנו, ועל כך שהם "רוצים להיות בצד הצודק של ההיסטוריה", אבל אין לך מושג מה הם בעצם רוצים מאיתנו. יש משהו שהם בעדו? מה הכיוון? לאן ללכת? אחד הפיצ'רים נקרא "משנים ומשפיעים", ושם מהר מאוד מספר גאגן שאמנם הוא שונא את עולם הנפט, אבל אוהב מאוד לנהוג בטירוף בג'יפ המגניב שלו. וזה המסר – החיים הם חרא. תראו כמה שהם חרא! הכל מסביב הוא חרא! וזהו. קאט, פרינט, סיימנו את העבודה, חבר'ה. אפשר לשלוח למפיצים.