מוכרחים להיות שמח

לאחר תור הזהב של הקולנוע הישראלי, שנמשך קצת יותר משנה, נראה שהוא מתחיל לגלות שוב סימני גסיסה. אחד מפרפורי המוות האחרונים שלו הוא "מוכרחים להיות שמח". סרט כל כך ישראלי שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

הסרט מביא את סיפורה של שמחה לוין (סיגלית פוקס), רווקה תל אביבית מאוד לא טיפוסית, בת 35, עם זוג הורים ממורמרים שגרים ליד שדה התעופה (רבקה מיכאלי ויוסי פולק), אח - שבדרך כלל מצליח, אך פוטר מעבודתו בהיי טק (טל פרידמן) ואשתו, נורה (קרן מור).

קאסט קומי למדי לסרט טראגי המתאר את החיים האפרוריים של משפחת לוין. שמחה, המאותגרת משקלית, עובדת בחנות למכשירי טלוויזיה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מתגוררת סמוך למקום כניסת האוטובוסים לתחנה ומדי פעם נפגשת עם המאהב הערס שלה. משפט אחד שאומרת שמחה למאהב שלה מגלם בתוכו את דמותה הטראגית: "כלפי חוץ, אולי נראה שאני מאושרת וטוב לי, אבל זה לא ככה". המשפט הופך לטראגי עוד יותר לנוכח העובדה שבעוד שהיא אומרת לו את זה, הוא מנסה למצוא תירוץ על היעדרותו לאישתו.

אך לא בכך נגרמת הטראגיות של משפחת לוין. הוריה של שמחה סובלים ממשבר בזוגיות. אביה מרטיב במיטה ומתקשר דרך קבע לשיחות אירוטיות. הדבר היחיד שמאחד את הוריה של שמחה הוא מעקב צמוד אחר נחיתות מטוסים בנתב"ג, דבר שעבר בתורשה לשמחה אשר עוקבת בשמחה אחר האוטובוסים הנכנסים לתחנה המרכזית החדשה, ממש סמוך למרפסת ביתה.

חייה של שמחה מקבלים תפנית, טראגית לא פחות, כשהיא מתקבלת להופעה בתכנית טלוויזיה פופולרית הנושאת את השם המפתיע "מוכרחים להיות שמח", אותה מגישה, מי אם לא, נסיכת הילדים מיכל ינאי. במסגרת התכנית היא אמורה לארגן להוריה מסיבת הפתעה לרגל יום נישואיהם וכשהיא מרימה טלפונים לחברי העבר של הוריה, היא חושפת סכסוך עתיק יומין המגלם בחובו רומנים סוערים וכעס רב.

"מוכרחים להיות שמח" הוא סרט עצוב על הישראליות של שנות האלפיים - הטלוויזיה מגשימה חלומות ונוקמת נקמות, המצב הכלכלי בקאנטים והרומנטיקה - היא כבר מזמן לא כמו פעם, והכל מלווה בתלבושות צבעוניות ושמחות, שכאילו מיועדות להסתיר את הסבל. לא מדובר בסרט מופת, אבל השחקנים נפלאים ומצליחים לגרום לך להזדהות עם כל דמות בצורה מלאה, גם אם אתם לא אישה מלאה.