"כשהגינו את רעיון הסרט 'גול'", אומר מייק ג'פריס, התסריטאי והמפיק, "חשבנו לעצמנו איך יכול להיות שעשו סרטים על פוטבול, בייסבול וכדורסל ורק לסרט כזה לא היה אף פעם תקציב ראוי?" אז מה עשה ג'פריס? כתב סרט הוליוודי זהה לכל מה שכבר ראינו קודם, רק שהכדור, במקום להיות אליפטי כמו בפוטבול, כתום כמו בכדורסל או קשיח כמו בבייסבול, הוא עגול. הרעיון אותו רעיון, החרטא אותה חרטא.
זה לא ש"גול" הוא סרט כל כך רע. יש בו טוויסטים-לייט שלפעמים מצליחים טיפה להפתיע ומשחק סביר. אבל בסופו של דבר, ההרגשה היא שאת הסרט הזה כבר ראינו יותר מדי פעמים. סנטיאגו מונייז (קונו בקר), בנו של מהגר מקסיקני קשה יום מלוס אנג'לס, צד את עינו של סקאוט אנגלי כושל (סטיבן דיליין) במהלך משחק בשכונה. לאחר מסע שכנוע רחב הוא מגיע לניוקאסל, עיר אפורה בצפון אנגליה שחוץ מכדורגל ובירה אין בה יותר מדי, ולמרות הקשיים והתנאים הבלתי אפשריים מצליח ללכת הכי רחוק שיש. אגב כך הוא מתגבר על טרגדיות משפחתיות, משברי אהבה, התנכלות מצד חברים לקבוצה ואפילו מצליח לחנך את הכוכב הבעייתי של ה"מאגפייז", גאווין האריס (אלסנדרו ניבולה) ולהחזיר אותו לתלם, על אף שהקריירה שלו צוללת לתהומות. על הדרך הוא מתחכך בדייויד בקהאם, שיפה ככל שיהיה תמיד יישאר עם אותה הבעה של אהבל, זינדין זידאן, ראול ואלן שירר. כל הפקג' היחצ"ני של פיפ"א ואדידאס, בקצת פחות משעתיים.
את הקונספט של ילד מצוקה דרום אמריקאי שעולה לגדולות עברו מיטב כוכבי הכדורגל בהיסטוריה, מפלה דרך מראדונה ועד רונאלדיניו. הנער, שבשכונה היה משחק בכדור סמרטוטים, פתאום בועט לעיני המצלמות ומככב על מסכי הטלוויזיה ככה שאפילו הסבתא שלו, בקצה השני של האטלנטי, תראה אותו בבר המקומי. נו, לפחות את פלאי הטכנולוגיה הללו מראדונה ופלה לא חוו. אי אפשר להשתחרר מההרגשה שהסרט מנסה לגלות את אמריקה, או יותר נכון לגלות לאמריקה. כל מי שעוקב אחרי כדורגל באירופה, ואפילו לא ברמות ההארד קור, יודע שסיפור האגדה של מונייז מצוץ מהאצבע, שבאנגליה לא מגיעים תוך חודשיים ממחלקת גילוי הכשרונות במועדון להרכב במשחק מכריע. והאמריקאים, הרי, לא ממש מתעניינים בכדורגל, להם אפשר למכור את הלוקש.
כך יוצא שהבמאי דני קנון יכול להרשות לעצמו לעבוד על כולם בעיניים ולצאת מזה בחיים, בתקווה שכל "סוקר מאמי" מלוס אנג'לס שתראה את הסרט הזה תחשוב שאם הבן שלה לא יוצלח בבייסבול, לפחות יהיה לו פרס ניחומים. יותר מכך, על הרדידות של הסרט מצביעה השאיפה של ניוקאסל (זהירות ספוילר. זאת אומרת, כאילו ספוילר). אם בסרטי ספורט קלאסיים המטרה הייתה להגיע הכי גבוה שאפשר, דהיינו להפוך למספר 1, הרי שכאן מצליחים מונייז וחבריו להגשים חלום נרפה שבעולם המסחרה של היום נעשתה לו גלוריפיקציה: להגיע לליגת האלופות דרך המקום השלישי בליגה באנגליה. סיכוי לאליפות אין להם, אבל זה באמת כבר לא משנה. שיתוף הפעולה עם פיפ"א בהפקה נותן בסרט את אותותיו: הכח המניע הוא הכסף הגדול, בענף שמאז האיחוד האירופי והכנסת חוק בוסמן שינה את פניו ביבשת, יצר אינפלציה של קבוצות בליגת האלופות, איבד חלק ניכר מאלמנט התחרותיות שבו והפך כל מפעל אחר ללא רלוונטי.
אין שום דבר מיוחד ב'גול'. הספקטאקל נראה מזויף לגמרי, העלילה צפויה ואפילו אנה פריל, המגלמת את רוז הארמיסון, חברתו של סנטיאגו, נראית בסרט סקסית באופן מפתיע לנשים בריטיות, ובקטעי התוספת חושפת חצ'קונים מכוערים המציגים אותה כמו אנגליה טיפוסית. מי שיראה את 'גול' ינחש את התוצאה משריקת הפתיחה, ומי שלא, לא ירגיש מופסד מדי.
גול!
26.3.2006 / 14:09