זורו-2

האמת? לא ציפיתי. והמסקנה? סרט אחר הצהרים חביב עם הילדים. שאין לי. מה שאומר שבזבזתי שעתיים מחיי. אבל היה נחמד. זורו האגדי, חוזר אלינו בסרט המשך חצי מיותר. אלא אם כן ממש מתחשק לצחוק על אנטוניו בנדראס. או פשוט להיות נבוכים. שני אלה, מסתבר, לא קשים בכלל להשגה.

זורו הוא אגדת עם שהתקלקלה תחת משחקם של בנדראס וזיטה ג'ונס (אלנה היפה). זורו, בוגר ב-10 שנים, כבר אבא לילד (שובב מאד) נאלץ להתמודד עם המציאות, ולהניח לעבר ולדמות שאימץ. הוא נדרש לחזור לחיות חייו, כדון אלחנדרו דה לה וגה, מעמד שלא היה מורגל אליו, בהסיינדה ספרדית מנקרת עיניים. זורו כבר לא נחוץ, לפחות לא לפי ראות עיניה של אלנה. ואז באים כוחות האופל בדמות מסדר אירופי שמאיים להחריב את קליפורניה, ולמנוע ממנה, באלימות רבה, באמצעות נשק שלא נחשב קונבנציונלי בשנת 1850, מלהפוך למדינה ה-31 החברה בארצות הברית. דה לה וגה חוזר לדמות שכמעט ונטש, ויוצא במסע סמי היתולי לכבוש את לב אהובתו מחדש וכמובן, על הדרך גם את קליפורניה מהשמדה, ולדאוג להצטרפותה לאיחוד הממשמש ובא.

על הנייר, זה לא כזה רע. ההוצאה לפועל הרבה פחות כיפיית ממה שזה היה יכול להיות, אם רק...אני לא מצאתי את הבדיחות בסרט מצחיקות, ויש הרבה ניסיונות נפל שכאלה. בנדרס פשוט לא עושה לי את זה הפעם. הוא לא הצליח להעביר את התחושה האותנטית, וזה למרות מבטאו הכבד. מאד. מאד. זיטה ג'ונס לעומתו, שאין מה לדון ביופיה המדהים, פשוט מפחידה. היא לקחה קשה מדי את מאבק תושבי קליפורניה ואת הפרידה מבעלה. חצי מהזמן היא נראית כאילו היא סובלת מעצירות קשה ומתסמונת המשחק המוגזם. מה שפוגם ביופי שלה, ושוב, באמינות הסרט.

הסרט משופע אפקטים ופעלולנים (שעליהם ניתן ללמוד בתוספות. לא התעמקתי דווקא בזה). שיא האקשן בסרט היא סצנת המרדף על הרכבת, אז שוב נגלה לנו זורו האגדי, חזק למען המולדת, כאשר הסוס מרים את רגליו הקדמיות. אבל זהו. בשאר הסרט זורו הוא פתטי, נרגן, והולך אחרי הסינר של אישתו. הרבה מכות ויריות יש בסרט, כיאה למערבון הוליוודי. עלילה – טיפה פחות.

ה-DVD מציע מספר תוספות: פעלולים ואפקטים: של אש, הקרב ברכבת, ומרוץ הכרכרות. שזה האמת מעניין, הפעם הם הביאו מישהו שזה אשכרה המקצוע שלו. ולחשוב שהמקצוע הזה פס לו מהעולם איפשהו בתחילת המאה ה-20. כמו כן אנחנו מקבלים אפשרות לראות סצנה בריבוי זוויות, הערות הבמאי ואת אופן ההכנה והצילום של סצנות מרובות משתתפים.

ומעל הכל, בתוספות, תקדישו תשומת לב לסצנות שנמחקו. אני ממליצה לראות כמה, מהסיבה הפשוטה שהם לא טרחו לתקן את הסרט אחרי שהוציאו את הסצנות המיותרות. כך נשארים בסיפור המובא כל מיני חורים קטנים. לא משמעותיים להמשך קיום תקין של חיינו, אבל בכל זאת. כך למשל, בנדרס מבטיח לבנו שהוא ייקח אותו למחרת לסרט קולנוע הראשון בעיר. חואקין, הבן, אומר לו שהוא קבע עם חבר אחרי הלימודים. בסוף מבטיח בנדרס לקחת את שניהם. ואז מבריז. עד כאן טוב ויפה ואפילו מוכר. אבל הסצנה לא נכנסה לסרט, אז למה גם חואקין וגם החבר שלו חיכו על המדרגות?

זורו 2 הוא סרט שלא הייתי לוקחת בוידאומט ככה סתם. גם אם היו לי ילדים הייתי שוקלת את זה ברצינות, שלא יפתחו רעיונות לקפוץ ממרפסות. 126 דקות של באמת כלום. אלא אם כן, שוב, ממש מתחשק לצחוק על אנטוניו בנדרס, שיחד עם זיטה ג'ונס מציגים מופע מביך במיוחד, באנגלית שבורה ורצוצה.