הטירה הנעה

הסרט הטירה הנעה הוא סרט שואב. פחות בזכות הסיפור, הרבה יותר בזכות האנימציה. בסיפור, על פי ספרה של דיאנה וויין ג'ונס, באותו השם, סופי, נערה צעירה שעובדת בחנות הכובעים של אמה החורגת, עוזבת את ביתה לאחר שהוטל עליה כישוף. סופי מצטרפת להאוול הקוסם שובר הלבבות, בתור המנקה בבית הקסום שלו. במסע משותף, אשר באותה מידה הוא אישי עבור סופי והאוול, מגלים הגיבורים את כוחם הפנימי ואת האהבה. בסיפור המרכזי שזורים סיפורי משנה רבים, שהופכים את הסרט למורכב עוד יותר.

היאו מיאזאקי לקח את הסיפור האירופי הזה, ובעזרת אנימציה מופלאה והרבה דימיון הפך אותו לאגדה מאלפת, שבה הסיפור מובע בציור. מיאזאקי לא שוכח את המוטיבים הקבועים שלו – הסבתא, התינוק, שדונים ודמויות ששאובות מדמיונו הפרוע בלבד. כמו בכל הסרטים בז'אנר, גם כאן יש רגע מכונן: הרגע בו נפגשת סופי עם האוול, בסמטה חשוכה, כאשר הוא מציל אותה מידי שני חיילים חמדניים, ולוקח אותה למסע באוויר מעל העיר שבה היא חיה. אז משתנים חייה, והיא כבר לא תחזור להיות מי שהיתה.

באופן כללי יש לי בעיה עם הפיכת סיפורי פנטזיה לסרטים. פנטזיה, היא דבר אישי. דמויות בסיפור פנטזיה הן דמויות שהסופר כותב, אבל כל קורא מדמיין אותן לפי ראות עיניו. כך למשל, ספרי הארי פוטר לעומת הסרטים: השדים והמפלצות, וגם זה שאינו שאסור להזכיר את שמו, הצטיירו אצלי בקריאה באופן שונה לחלוטין מהופעתן בסרטים שבאו אחר כך. אבל בסרט הזה, בעזרת האנימציה, כבר לא משנה מה היו הדמויות בסיפור, כי הפרשנות האישית של מיאזאקי להן הוא כל כך מפורט מצד אחד, ומצד שני, עולה על כל דמיון שאני הייתי יכולה להעלות על הדעת בסיפור הכתוב.

טירתו של האוול, למרות חזותה המתפרקת, היא הפנינה האמיתית בסיפור, והחדר שלו אם כך, הוא אם הפנינה. מצויר לפרטי פרטים, צבעוני ונוצץ, שמאיר את הקוסם השרמנטי באור ילדותי ומשנה את התפיסה לגבי הדמות שלו. הקוסם החזק והטוב, שלא רוצה מלחמה, אבל יוצא כל לילה להגן על תושבי הערים, מתגלה כילד מתוסבך, שצריך טיפול פסיכיאטרי כדי להיפרד מתסביכי חוסר הביטחון שלו.

מיאזאקי פותר את כל הרבדים בסיפור, בחמש הדקות האחרונות. אז אנו למדים על כל הכשפים שהוטלו על רוב משתתפי הסיפור, הקשרים בין הדמויות ופרצופם האמיתי. ושוב אנו לומדים על חשיבות האהבה. אם ב"נסיכה מונונוקי" היה זה אהבה בין שני אנשים והאהבה לעולם ולטבע, אם זה אהבה להורים ב"מסע המופלא" אז פה שוב מיאזאקי חוזר לאהבה בין שני אנשים, שמצליחה להציל את חייו של הקוסם ושל נערתו.

ה-DVD מציע כמה תוספות. הטובה שבהן, והארוכה, היא איך בעצם עשו את הסרט. בפירוט מדהים אפשר ללמוד רק על הכישרון המדהים של המאייר. האופן שבו נבנתה הטירה, לפרטי פרטים, התנועה שלה. הטירה, למקרה ואתם רוצים לדעת, מורכבת מ-80 חלקים, שכל אחד מהם הורכב בנפרד ליצירת תנועה הרמונית, בכמה זוויות צילום. מדהים פשוט. כמו כן מוצע ראיון עם הסופרת, שרק מאדיר את מיאזאקי, ומציב אותו כגאון האמיתי בסרט. יש גם ביקור באולפני פיקסאר, ושני קליפים חמודים.