"אני אתה וכל השאר" הוא מסוג הסרטים שרבים מצופיו יקראו לו שובה לב. סרט איטי ושקט שחבורת הדמויות המופרעות המככבות בו נעות בעולם ללא מטרה מוצקה פרט לחיפוש אחר האהבה. מירנדה ג'וליי, הבימאית, תסריטאית וכוכבת הסרט היא אמנית בימים כתיקונם. הפעם, היא יצרה מיצג פלגמטי ומדכא ואפילו קטפה את הפרס החשוב של פסטיבל סאנדנס.
כיתת האוטיסטים שבראה ג'וליי גורמת לשגרת יומנו להראות כדבר הארור ביותר שיכול להתרחש. כל אחד מגיבורי הסרט נגוע בילדותיות ורדרדה בעוד חייו אפורים ועכורים. ג'ון הוקס המטריד, מגלם מוכר נעליים שנפרד מאישתו וחולק עמה את גידול ילדיה בדוחק רב. אל חייו נכנסת ג'וליי המרגיזה כאמנית סהרורית המתפרנסת מנהיגת מונית לקשישים. השניים מתאהבים אך מסיבות השמורות עם מערכת הסרט אהבתם לא מתממשת.
בינתיים בניה של זוגתו שהבינה כבר בתחילת הסרט (יאמר לזכותה) כי האיש בלתי נסבל, מפתחים להם עולם משל עצמם. הבוגר, מוטרד מינית על ידי שתי פרחות מכיתתו והצעיר, בן ה-7, מנהל רומן אינטרנטי פרוורטי שלא הולם אפילו את שירותי הדאנג'ן. אל חבורת הסבל מצטרפים מיני ירקות אחרים כמו ילדה שאוספת בקנאות כלי בית, גבר חרמן שמשאיר פתקי זימה לנערות על חלונו ומנהלת גלריה מתוסכלת.
ג'וליי מנסה בסרטה לגרום לנו בכוח לחייך. אך בביתי פשטה לה תוגה גדולה בעת הקרנת הסרט, ללא הקלה גם ברגעיו הפיוטיים. כמה עלוב להיות אדם בעולמה של ג'וליי לא די בכך שאתה דפוק, גם רגעי השמחה כה דלים ופשוטים. באמת מגיע לנו יותר. 92 דקות נמשך הסרט שעלות הפקתו נדמית כשקל ועשרים לשעת עבודה, ואני מפסיד עליכם, ברובן קיוויתי לבואה של הדקה הבאה. אני אומר שאם כבר עצמאי, דל תקציב ומדכא אז שלפחות יהיה ישראלי.
אני אתה וכל השאר
לי-אור אברבך
25.1.2006 / 12:03