האחים גרים - למבוגרים בלבד

הסיפור המגולל בסרט "האחים גרים" (שבגרסה העברית הוסיפו לשמו, משום מה, גם "למבוגרים בלבד") אינו מרתק במיוחד, וגם לא מתוחכם. מדובר בסיפור פשוט, ממש כמו אגדת עם. ולכן, אני אתחיל עם הסוף. "האחים גרים" הוא סרט חביב למדי, מלא הרפתקאות, אפקטים ממוחשבים נעימים לעין, חוש הומור במקומות הנכונים, סרט תקופתי בלי יותר מדי קיטש הולווידי, אפילו שהיה ניסיון קטן לשוות לו מראה כזה לרגע.

וויל וג'ייק גרים (מאט דיימון והית' לדג'ר, בהתאמה) הם האחים גרים המוכרים לנו מהאגדות עליהן כולנו גדלנו. שני האחים נודדים בכפרי גרמניה בזמן הכיבוש הצרפתי בתחילת המאה ה-19 ומנצלים את הכפריים הנבערים מדעת, המאמינים ברוחות ומפלצות. השניים מלקטים אגדות עם ומשלחים אותן, בעזרת שחקנים בתחפושת המגלמים את אותן רוחות ומפלצות, באנשי הכפר. רק במקרה, מקצועם הוא לכידת רוחות ומפלצות, וכך הם עושים קופה על חשבונם של הכפריים.

אך עשיית הכסף הקל הופכת לבעייתית כאשר הם נתפסים על ידי הצרפתים. הם נשלחים לכפר השוכן ליד יער מקולל, בו ילדות זכות וטהורות נעלמות בין העצים המפחידים. כאן, נכנסות גם אגדות האחים גרים המוכרות לנו. כיפה אדומה מסתובבת לה ביער, הנזל וגרטל (או האנס וגרטה, בגרמנית), הזאב הרע, ג'ינג'ר ברד (עוגיית הג'ינג'ר), המכשפה הרעה, הראי של שלגיה וגם התפוח האדום (ובטוח מסתתרות שם אגדות נוספות, שלא תורגמו לסרטי דיסני ולכן אני לא מכירה אותן). וכך, האחים גרים האומללים נאלצים לראשונה להתמודד עם כל אותם סיפורים שהם עצמם המציאו וכלל לא האמינו בהם. בסוף הם מבינים שאין להם ברירה אלא להיכנע לסיפורים ולפנטזיה ולהילחם ביער המקולל, בהתאם לכל חוקי האגדה.

במאי הסרט לא מתעלם מהכיבוש הצרפתי, המוצג באופן גרוטסקי למדי, וההתרסה כנגדו שזורה לאורך כל הסרט. החל מזלזול קל במרסיאז, דרך זלזול בגנרלים הנהנתנים, שלא מניחים את כף ארוחות השחיתות גם לנוכח המשברים ההולכים ומחמירים, וכלה בבדיחה משעשעת למדי, לאחר שנפלט בטעות לחיילים הצרפתיים המפוחדים עד מוות מהיער המכושף "מרד" (לעזאזל, בצרפתית מצוייה), והם מתקנים בחשש ל"שייסה" (הגרסה הגרמנית ל"לעזאזל").

ובחזרה להתחלה שהיא גם סוף. לא מדובר כאן ביצירת מופת, זה סרט חביב שכיף מאוד לחפש בו את האגדות השזורות, ולהבין דרכן מה הולך לקרות. ממש כפי שהאחים גרים עושים בסרט. הוא מכיל כמעט כל מה שאפשר לצפות מסרט: עלילה חביבה, שחקנים לא רעים, חוש הומור, אימה, אפקטים מרשימים ואפילו קצת רומנטיקה. בקיצור, 118 דקות של אגדה קסומה ונעימה לעין.