סרט לבן / מיכאל הנקה
במשך שנים חוקר מיכאל הנקה בסרטיו המושלמים את המקורות לאלימות האנושית ואת ביטוייה, הלעיתים חסרי פשר. במשחקי שעשוע הוא עסק באלימות שרירותית באמצעות ז'אנר האימה ובהמורה לפסנתר הוא עסק באלימות מינית וסאדו-מזוכיזם. את סרטו האחרון, המושלם עוד יותר, הוא הקדיש למקורות האלימות הפוליטית בתרבות ממנה הוא בעצמו יצא החברה הגרמנית שקדמה לעליית הנאצים לשלטון. הדרמה המתרחשת בכפר צפון-גרמני קטן, בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, מתפרשת על פני כמה משפחות, ביניהן זו של הכומר המקומי, של בני האצולה, של הרופא ממעמד הביניים ושל האיכרים העניים. כל משפחה כזו מייצגת מעמד בחברה הגרמנית הפרה-מודרנית (אפשר בהחלט להתייחס לסרט כאלגוריה), כשלנוכח חולשתה והתנוונותה של האצולה, שולטת הכנסייה הפרוטסטנטית הנוקשה בחיי המוסר של הכפריים, בעוד האינטליגנציה (המיוצגת ע"י המורה החדש והתמים) עומדת חסרת אונים אל מול מעשי אלימות בלתי מוסברים שמתחוללים במקום.
אט אט סוגר הנקה על ילדי הכפר, בעיקר על ילדיו של הכומר, כשהוא מדגיש אלמנטים מטרידים בהתנהגותם, כתגובה לחינוך הסאדיסטי הנוקשה המופעל עליהם מצד אביהם. סרט לבן מהווה חקירה קרה, חדה כתער, אניגמטית, אל נבכי החברה הפטריארכלית הפרוסית, שיצרה בלי להיות מודעת לכך את המפלצת הנאצית הברברית. דור הילדים, זה שיצא לקרב ב-1914 ושייצטרף לקלגסיו של היטלר מסוף שנות ה-20, מתואר כאן כדור שהאלימות הוטבעה בו כמו באג, כמו וירוס רדום שמחכה להתפרץ. האימאז'ים המטרידים (ציפור משופדת על צלב, למשל) והצילום המדוייק בשחור-לבן רק מגבים את אווירת הנכאים המצמררת, בסרט השנה שנבחר ללא עוררין ע"י צוות האוזן השלישית.
Dogtooth / גיורגוס לאנטימוס
למרות הקונצנזוס סביב סרטו של הנקה, יהיה זה רק ראוי להעניק כבוד דומה לסרט יווני חריג - סרטו עטור הפרסים של גיורגוס לאנטימוס, שמספק חוויית צפייה אלטרנטיבית ומאתגרת. הסרט בעל המבנה האפיזודי מורכב מסצנות שמתחברות לכדי יצירה אפלה ומטרידה, מצחיקה וביזארית, כזו שמותחת את גבולות הקולנוע המוכר. במרכזו עומד תא משפחתי מעוות, שמאכלס זוג הורים המתעקשים לשמר את הילדים באחוזה המשפחתית, באמצעות הבניית עולמם במנותק מהעולם החיצוני. שפה מדוברת חדשה, מסיבות ריקודים ביזאריות, מטוסי צעצוע הנופלים מהשמיים, גילוי עריות וחתול אחד מאיים, ימלאו את עולמם של המתבגרים, עד אשר הניב (שן הכלב) תנשור מפיהם. כשלתמונה נכנסת זרה חיצונית במטרה לשחרר את בן המשפחה מלחצי החרמנות שלו, היא מאיימת על הסטטוס-קוו ומערערת את האינקובאטור שיצר האב במשך שנים.
הסרט בעל האספקטים האלגוריים המובהקים, מעלה תמות ורעיונות נדירים יחסית בקולנוע, הרבה מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית: תהליכי רכישת השפה, יחסי אובייקט, התפתחות מינית וכו'. הוא עוסק בכוחה הדמוני של האינדוקטרינציה, בדיקטטורה של ההורה ובאלימות הפוטנציאלית המוטמעת בטבע האנושי. אפשר לומר שבאופן עקיף דן לאנטימוס במחלה החברתית הנובעת מתוך מדיניות הבניית הפרנויה בקרב ההמונים האינפנטיליים. כמו התסריט המשונה והנרטיב הקטוע, כך גם הצילום מזוויות לא שגרתיות, והמשחק נטול הרגש, מספקים אמירה נוקבת על מוסד המשפחה וחוליו. אפשר לומר ש-Dogtooth הוא פורץ הדרך של השנה.
הכותבים הם עובדי האוזן השלישית.