תענית כהנים

בלומינגטון, מיניסוטה 1967. לארי גופניק הוא איש מן השורה ומרצה לפיזיקה לעת מצוא. הוא מתגורר עם משפחתו: בנו אשר מתכונן לקראת עלייתו לתורה ונרדף ע"י בריון שכונתי, ביתו המתבגרת המחפשת כל תירוץ בכדי להימלט למועדון "החור" בכדי לא לשהות במחיצת משפחתה, אחיו אשר באופן זמני-ממושך ישן בביתו ועסוק בעיקר בלנקז נוזלים מציסטה על עורפו במכשיר שאיבה, ואישתו אשר בתחילת הסרט מודיעה לו בדיון סבלני ודמוקרטי כי היא מעוניינת בגט מאחר ומצאה לה גבר אחר.

מנקודת פתיחה זו, נפרסת העלילה בנוסח הקפקאי-איובי המוכר הזה אשר נוגע בתרחישים הכי אופיניים של הצמד כהן. בעבודה, בשכונה, בין עורכי דין יהודיים או רבנים, נחבט לארי מצד לצד בספירלה מהירה מטה.

מייקינג-אןף קצר וראיונות עם אנשי הצוות, סרטון קצר על העיצוב התקופתי שיעניינו בעיקר סטודנטים לאופנה בשנקר ומנויים ותיקים ב"מועדון החמש", מילון עברי-אנגלי לגויים שהוא קצת כמו לשמוע את מדונה מדברת על קבלה.

העניין הוא שממש כמו הלארי הזה, שמוצא את עצמו נחבט מצד לצד, גם הסרט עצמו הוא קצת ככה - על הכיפאק, שלא עשה רע לאף אחד, אך דווקא התכונה הזו היא שמדרדרת אותו מטה, דווקא כי הוא ממאן לקחת סיכונים (למעט הפתיחה המסקרנת, באווירת אגדות אורבניות שסופרו מפה לאוזן בשטייטל). אז אם יש בת-דודה מאמריקה שמגיעה ואתם זקוקים למכנה משותף נמוך ביותר זו תהיה בחירה בטוחה גם כן. יחד עם פופקורן - כמו אנשים מן השורה.