סע מפה

הסרט מבוסס על ספרה המצליח של הסופרת האמריקאית אודרי ניפנגר, מתאר את סיפורו של הנרי (אריק באנה), ספרן משיקגו, שנושא גן מיוחד שגורם לו לקפץ בין העבר להווה באופן לא רצוני. באחת מגיחותיו לעבר וכשהוא בן 40, פוגש את קלייר (רייצ'ל מקאדאמס) בת השש ומלווה אותה על ידי גיחותיו התכופות עד להפיכתה לאישה, ואז הם הופכים לזוג ומתחתנים.

ככל שהזמן עובר, קלייר מתמודדת עם הקשיים המובנים בבעל שנוסע בזמן מבלי שיוכל לשלוט על כך. מעבר להיעדרויות התכופות והארוכות, לעיתים מגיע להווה הנרי המבוגר יותר כחלק מטיוליו לעבר. כך יוצא שהנרי מודע לבשורת העתיד מבלי שתהיה לו יכולת להשפיע על הדברים ומבלי לשתף את גורלם המשותף לאשתו, ששואפת יותר מכל לחיים נורמאליים.

מלבד הסרט, ישנו מעין סרטון שמתאר את תהליך הפיכת הספר רב המכר לסרט. באופן מפתיע, הסרטון הזה משעמם בדיוק כמו הסרט, אם לא יותר. מצחיק שאפילו רייצ'ל מקאדאמס, השחקנית הראשית, ציינה בראיון מאחורי הקלעים שהעלילה של הסרט מבלבלת ויש צורך לבחון אותה כמה פעמים בשביל להבין את כוונת המשורר.

אתחיל בגילוי נאות, מעולם לא הייתי מעריצה גדולה של מדע בדיוני. הרעיון לפיו הצופה מתבקש להשאיר את ההיגיון בפתח בית הקולנוע תמיד נראה לי מוזר ומעולם לא הצלחתי ליהנות מחוויה קולנועית שמשלבת פנטזיה. הפעם ניסיתי מאוד, רק כי הובטח לי סיפור אהבה רומנטי קורע לב. התוצאה, לצערי, הייתה כל כך גרועה עד שנשבעתי שזהו יהיה הניסיון האחרון. התסריט מלא סתירות לוגיות מובנות שמקשות על הצופה להתחבר לעלילה המבלבלת ולדמויות, הרצינות התהומית של השחקנים מביכה והאווירה הכללית של הסרט והקצב שלו מביאים לתוצאה אחת בלבד: פיהוק אחד גדול.

אז להזמין פיצה ? בשום פנים ואופן לא. אף פיצה, טובה ככל שתהיה, לא תוכל לתרום לחוויה המשעממת הזאת.