פלאי ה-DVD ממשיכים לעשות חסד עם סרטי הרוק'נרול, להעניק להם מיתרונותיהם הטכנולוגיים ולהפוך את הטובים שבהם לנגישים עבור דורות שפספסו או החמיצו. החודש, 40 שנה פחות חודש מאז שצולם במקור, הגיעה אל המדפים הוצאה מחודשת של סרטם המרתק של האחים אלברט ודייויד מייזלס "Gimme Shelter". הסרט מתעד את עשרת הימים האחרונים במסע ההופעות של הרולינג סטונס בארה"ב ב-1969, שהסתיים באחת הטרגדיות המכוננות בתולדות המוזיקה המודרנית: בהופעה בפסטיבל אלטמונד, קליפורניה, נהרגו ארבעה בני אדם, חלקם בהתערבותם האכזרית של כנופיית מלאכי הגיהינום שנשכרו לאבטח את האירוע. הסרט מצליח בדיוק דוקומנטרי נדיר באיכותו לתעד את מה שלימים הפך לפרק שמסמל את קיצו של דור האהבה וחותם בדם את שנות ה-60 בספרי ההיסטוריה הקונבנציונליים, אבל בעצם הוא הרבה יותר מזה. ההוצאה המחודשת מאירה היטב את הצילום המרהיב ומספקת פנינה מלוטשת של מפגש ענקים בין קולנוענים מבריקים ומוזיקאים עצומים, או סתם אסקפיזם למי שמאס בכל סיכומי העשור המתישים ורוצה לחוש תופעה מוזיקלית ותרבותית מתקופה בה באמת היו כמה כאלו.
ג'אגר וגרסייה נבהלים
מי שחושש שתיאור הסרט עלול להרוס לו משהו, יכול להירגע. אין דרך לעשות זאת. הסרט בעצם מתחיל ברצונם של הסטונס לתעד את העשייה המוזיקלית שלהם בדרך קולנועית הולמת, כמו שעשו דילן והביטלס, ואחרי פלרטוט עם מספר במאים הם מגיעים לאחים מייזלס, שאחד מהם חתום על סרט המופע הראשון בהיסטוריה שצולם בפסטיבל מונטריי 1967 ושניהם מייצגים בולטים של סגנון ה- cinema verité, לפיו המצלמה קולטת ההתרחשות באופן פסיבי והיא לא מורגשת. כאשר פגשו את הסטונס בחדר ההלבשה של המדיסון סקוור גארדן, מעט אחרי שראו אותם בהופעה לראשונה, מיק ג'אגר אמר להם שהוא לא מתכוון להיות שחקן, והם ענו לו שזה בכל מקרה לא אופן העבודה שלהם. הדיל היה לצלם את ההופעה בגארדן, אבל האחים מייזלס הבינו שאין טעם לכבות את המצלמה שעמדה בצד, והמשיכו להתלוות ללהקה, עד לאותו רגע טראגי במסלול המרוצים בקליפורניה.
חלקו הראשון של הסרט עוסק ברובו באותה הופעה משובחת בניו יורק. המצלמה חודרת לכמה רגעים בהם מוקלטות יצירות המופת העתידיות מתוך Sticky Fingers (Wild Horses, You Gotta Move, Brown Sugar), חוזרת אל הבמה, ויוצאת משם רק כדי לספק הצצה להכנה ולקשיים שליוו את הרמת ההופעה בפסטיבל בקליפורניה. משם, עולים על המסוק עם הסטונס לתוך תיעוד ישיר של הפסטיבל: החבטה שמיק ג'אגר חוטף עם נחיתתו, ההתנפלות המפחידה עליו, פיצוץ ההופעה של ג'פרסון איירפליין בעקבות מכה שסופג הזמר מרטי בלין וכל העימות שהוביל לכך. המצלמה מביטה מהצד על הבהלה על פניו של ג'רי גרסייה בדיוק כשזה הגיע למקום, וכמובן על מהומת האלוהים בהופעה של הסטונס וסיומה הקטלני, כולל תיעוד מצמרר של צופה שחור שנדקר על ידי הביריונים/מאבטחים, ניסיונות ההרגעה של ג'אגר והכאוס המשתלט סופית.
אל.אס.די, אהבה ושגעון
תהיה זו טעות לדעתי לקטלג את יצירת המופת הדוקומנטרית הזו בתור אנטיתזה לסרט על וודסטוק, שנערך רק כמה חודשים קודם לכן. שני הסרטים, בסופו של דבר, מתעדים את אותה תקופה ואת אותה רוח, האחת אמנם בצפון מזרח ארה"ב והשנייה בדרום מערב, אבל זו בעצם אותה קטגוריה. רק ש" Gimme Shelter" עושה את זה הרבה יותר טוב. הצילום הרבה יותר ריאליסטי וכן, מכניס אותך לפסטיבל כאילו היית ממש חלק ממנו, לא מייפה ולא מכער את הדברים. קסמה של התקופה, של האנשים, לא מוחבא לטובת הנצחה בוטה מלכתחילה של מותן של הסיקסטיז. המצלמה קופצת בין ההשלכות הנהדרות של האל.אס.די והצד האפל של הסם. בין אהבה לשיגעון. בין הרפתקה לטירוף. אנשים מאושרים לצד אנשים מחופפים. טריפ טוב לצד טריפ רע. קולאז' קסום של יופי וכיעור, של חובבי מוזיקה שרוצים ליהנות לבין התפרצות של דחיפות ואלימות בקרב הקהל והמאבטחים. אל תתנו לשורה הסופית איתה נחתם הסרט להחמיץ את הניגודים האלה, ניגודים שנותנים נופך מדויק יותר למיתוס של הסיקסטיז ולא רק לאופן שבו הסתיימו.
האחים מייזלס לא ממש ידעו לקראת מה הם הולכים, ובמקום סרט על להקה יצא להם סרט על תקופה. אם כי, בין השורות, תוכלו למצוא מסמכים מעניינים על הסטונס עצמם. על הכוח שלהם להמשיך הלאה למרות האסונות שפקדו אותם באותן שנים (בין היתר, מותו של בריאן ג'ונס), על אופיו הייחודי של קית' ריצרדס (בעיקר הסצינה שבה הוא מקשיב ל- Wild Horses כמו מעריץ), על העוצמה והמנגנון שמאחורי המותג, ועל הכוח האנושי שטמון בו. כל אלה נמצאים אמנם בקטן, כמו עוד הרבה דברים קטנים ורבים שתוכלו למצוא בסרט הגדול הזה, שמובא במלוא גדולתו בגרסת ה-DVD החדשה.