תזכירו לי מה זה?
כשמייק (מת'יו פרי וזאק אפרון) מקבל הזדמנות לחזור לגיל 17 ולהציל את חייו הבוגרים והלא כ"כ מוצלחים, הוא כמובן לא יוכל לסרב. העבודה שלו מבאסת, הילדים שלו חושבים שהוא אידיוט והוא נמצא בהליכי גירושין מתקדמים. כמה נוח יכול להיות לחזור מספר שנים אחורה, ושוב להיות שחקן כדורסל נחשק ותלמיד תיכון מגניב.
סוף סוף הוא מצליח להתידד עם ילדיו ולמצוא מחדש שפה משותפת עם אישתו, עמה התחתן בגיל 17. כמובן שיש מוסר השכל לסרט...עדיף לחיות בהווה! אולי כדי שחס וחלילה לא נחשוב שגם אנחנו יכולים פשוט לחזור לגיל שבע עשרה ולשכוח מהצרות. למרות שקיוויתי...
התוספת שתופסת
פספוסים, ריקוד שנגנז, טריילר וכמה סצנות שהוצאו בעריכה. הפספוסים לא מצחיקים יותר מהסרט (הם גם לא מצחיקים בכלל), הריקוד שנגנז הוא תירוץ לדחוף ענטוזיו של זאק אפרון לכל מקום (אין רע בכך, לא אמרתי שום דבר) והסצנות שהוצאו בעריכה לא מעניינות במיוחד, ולא הרגשתי בחסרונן.
אז להזמין פיצה?
כן, למה לא. בהזדמנות זו אפשר גם לשתות חבית בירה ולהקיא אותה על הספה, אחרי שהשפרצנו לפה שלנו חרדל ישר מהבקבוק. בכל מקרה הסרט גורם לך לרצות לחזור להיות בן שבע עשרה, ובגיל שבע עשרה לא היתה לנו תודעה קולינרית, או מצפון. מישהו אמר צ'יפס וודקה בגן הציבורי?